הסוד מאחורי הוורד / פרולוג

אחרי זמן מה, מתחילים לאבד אמון באנשים. אני מתכוונת, בכולם. גם אלה שחשבת פעם שאתה יכול לסמוך עליהם, אלו שהיו החברים הכי טובים.
אתם יודעים איך זה עובד, אני בטוחה בזה. קודם אתם בוטחים בהם, מספרים להם הכול- ואחר כך אתם יושבים בבית, בוכים, מחסלים קופסאות גלידה במחשבה על כמה טיפשים יכולתם להיות.
זה קרה לי.
לא פעם אחת ולא פעמיים, ולצערי אפילו יותר משלוש. אז מה? – לא למדתי מזה כלום. כי בכל פעם זה קורה שוב.
יצא לכם פעם לשאול את עצמכם למה אתם כאן? או מה היה קורה אם היו לכם הורים אחרים? אצלי המחשבות האלה נמצאות בראש דיי הרבה בזמן האחרון. לא, אני לא מאותם אנשים שבכל פעם שקשה להם ישר מרימים ידיים ומכריזים שהם רוצים להתאבד. אני לא כזאת, ולכן הסיפור הזה לא הולך להיות דיכאוני. לכן, אם אתם לא אוהבים סיפורים טובים, אתם יכולים ללכת. אבל רק שתדעו, אף אחד לא אמר שיהיה לזה סוף טוב.
רק רגע, אני צריכה לעזוב את המחברת. מישהו דופק בדלת…
אני כבר אחזור.