והזהרת אותי מפניך

הייתי מסתכלת בעייני הסערה ומשקשקת מפחד,
האמת היא שחשקתי בפחד הזה.

צמרמורות של חום וקור היו מבלבלות את עורי,
ידיו נגעו בי כמחטי התשוקה עליהן תמיד חלמתי.
בכל זאת חיוכו המחוספס אף פעם לא הותיר בי ספק כי אהבה נכונה פיזית, לא תמיד נכונה נפשית.

ידעתי שבסופו של דבר גם הוא כמו הסערה,
עוד יחלוף ממני,
וריחו שדבק בבגדיי גם הוא לא יאחר להיעלם,
בדיוק כמו משב רוח קרירה.

בנוסף, ידעתי שהנשיקות הרכות שלו על צווארי יהפכו עם הזמן למחנק כה מייגע.
וביום ההוא ככל שיהיה,
אתגעגע לחוצפה שלו לגעת ולחקור כמו ילד, כאילו יופתע,
כאילו אינו יודע דבר.

ושיערו הבלונדיני הפראי תמיד נצץ כמו להבת התשוקה, שורפת ומחממת כמערבולת סופנית.
הזכירו לי וצרמו לי עיניו החומות,
כאילו הזהיר הוא מפני עצמו.
הייתי בטוחה שאחזיק את עצמי מלחשוב עליו שוב,
הייתי שיכורה ממחשבות, שיכורה בדומה לאותו הלילה איתו.

אתה תמיד עוררת בי את ההתמכרות לתשוקה, ואני לך הייתי כל מה שאי פעם חלמת.
והזהרת אותי מפניך.
אך לא קיים בי צער על היום שבו התחלתי לחלום עליך,
אם כי קיימים שני סוגי חלומות;
כאלו שמתממשים,
וכאלו שלא, כמוך אהובי, נועדו לרדוף.