״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 32

נקודת מבט אליאן:
״וואו, היה כיף.״ אמרתי לאחר שחזרנו מהרחבה והתיישבנו חזרה בבר.
״כן, ממש נהניתי.״ אמר רון.
״אתם באים עוד סיבוב?״ תאיר שאלה.
״לא.״ הבנים ענו פה אחד.
״דווקא נהנית, יחסית למישהו שלא אוהב לרקוד.״ אמרתי לזוהר.
״ממש…״ הוא אמר בגיחוך.
״אני רצינית!״ אמרתי והרמתי את קולי.
״גם אני!״ הוא אמר באותו טון.
״שקרן.״ אמרתי בהתגרות.
״ככה?״ הוא שאל והבטתי בו בשאלה.
״סבבה, לא מדברים.״ הוא אמר בקול פגוע ואני צחקקתי.
״זוהר…״ קראתי לו אחרי כמה דקות והוא לא ענה.
ואז היה לי רעיון.
״תביא לי כוס אחת כמו שלהם.״ אמרתי לברמן והצבעתי על הבנים.
״תודה.״ אמרתי לברמן בחיוך כאשר הביא לי את הכוס.
״אליאן… תני לי את זה.״ אמר לירון.
״לחיים!״ אמרתי והרמתי את הכוס.
״היי!״ התעצבנתי על זוהר שלקח לי את הכוס מהיד וכולם צחקו.
״תגידי לי את נורמלית, שלא תעזי לשתות!״ הוא אמר בחצי צעקה.
לא באמת התכוונתי לשתות, ידעתי שזה יטריף אותו כשהוא יראה את הכוס ביד שלי וככה הוא יהיה חייב לדבר איתי.
״דיברת איתי, ודיברת איתי.״ אמרתי בילדותיות.
״שלא תעזי לשתות בחיים שלך!״ הוא אמר ברצינות.
״מה עבר עלייך שלקחת את הכוס?״ שאל לירון בעצבים.
״תירגעו, לא באמת התכוונתי לשתות, איזה לחוצים אתם שניכם.״ אמרתי.
״בסך הכל רציתי לגרום לזוהר לדבר איתי. ועובדה שהצלחתי.״ אמרתי וחייכתי חיוך מנצח.
״אליאן, לקחת משהו?״ שאל לירון. צחקקתי לי.
״לא לקחתי כלום תירגעו.״ אמרתי והרמתי את ידיי לגובה כתפיי.
ואז בדיוק התנגן ברקע השיר let me go איך שאני, תאיר ושביט שמענו את השיר קפצנו מהתלהבות ורצנו לרחבה לרקוד את הריקוד שלנו.

נקודת מבט זוהר:
הבנות רצו לרחבה והתחילו לרקוד וכולנו הבטנו בהן וחייכנו.
ואז אחרי שהשיר נגמר הן חזרו.
״ראיתם אותנו?״ שאלה אליאן.
״ברור שראינו הייתן מדהימות.״ אמר לירון וחיבק את שביט.
ואז החלו להתנגן במועדון שירים שקטים.
״רוצה לרקוד?״ רון שאל את אליאן והושיט לה את ידו.
״טוב נו.״ היא צחקקה והם שניהם הלכו לכיוון הרחבה כשהם מחזיקים ידיים. ואחריהם הלכו גם סתיו ותאיר ולירון ושביט, ואני נותרתי לבד על הבר, זאת אומרת לא כל כך לבד, אני ואלכוהול.
הבטתי באליאן ורון רוקדים והתחלתי לשתות כוס אחר כוס.
״אה אחי, מה קורה?״ ואז הגיע ערן.
״מעולה, מה אני אגיד לך לא יכול להיות יותר טוב מזה.״ עניתי וצחקתי.
״כמה שתית?״ הוא שאל.
״עשר.״ עניתי.
״עשר כוסות?״ הוא שאל בתדהמה.
״עשר, או אולי שתיים עשרה. אבל מי סופר.״ עניתי.
״טוב די, מספיק עם זה. אתה הולך אליה עכשיו, ואומר לה הכל!״ הוא לחץ עליי.
״עזוב נו, זה אבוד. תראה אותה, היא שמחה, טוב לה איתו.״ אמרתי ולקחתי עוד כוס.
״ומה עם, אני נלחם, אני לא מוותר. לאן זה נעלם?״ הוא שאל.
״טוב, מספיק כבר עם האלכוהול!״ הוא אמר בחצי צעקה ולקח מידי את הכוס.
״תביא לי!״ צעקתי.
״תראה אותך, כולך שיכור. תתאפס על עצמך!״ הוא אמר בחצי צעקה.
״אני בסדר.״ אמרתי שהייתי צלול באופן חלקי.
״טוב, עכשיו תאסוף את עצמך ולך אליה.״ הוא אמר.
״"להיות אמיץ לא פירושו לא לפחד, להיות אמיץ פירושו להביס למרות שאתה פוחד!
אדם פחדן הוא זה שלא עושה אפילו צעד אחד מבלי שהכל יהיה בטוח.
גם לגיבור-העל יש חששות ופחדים, אבל הוא אמיץ והוא נלחם…
הוא נלחם למען הטוב, כדי לסיים עם הרוע, הוא נלחם למען הצדק והאהבה. ולמצוא בכול סכנה את הדרך לצאת ממנה. אבל מעל הכל, לקרב של גיבור העל צריכה להיות סיבה, והסיבה לכל קרב היא האהבה.
כל מה שצריך כדי להיות גיבור על זה להיות אמיץ…
אבל מה זה להיות אמיץ? להיות אמיץ זה לא לפחד?
להיות אמיץ לא פירושו לא לפחד, אלא להביס למרות שאתה פוחד.
להיות אמיץ לא פירושו להיות חשדן וזהיר, אלא לבטוח למרות הסיכון בלהיות נבגד.
הפחדן הוא זה שלא עושה אפילו צעד אחד מבלי להיות בטוח שהוא לא נמצא בסכנה…
והאמיץ יודע שאף פעם אי אפשר לבטוח בהכול.
הפחדן מהמר רק כשהוא יודע שהוא ינצח…
והאמיץ הוא זה שמהמר כשהוא יודע שהוא עלול להפסיד…
הדבר היחיד שיכול לתת לגיבור על את האומץ להעז היא האהבה.״
האמת, אין לי מה להפסיד. החלטתי ללכת אליה יהיה מה שיהיה.
״טוב, אני הולך.״ אמרתי.
״בהצלחה אחי.״ אמר ערן.
״על החיים ועל המוות.״ מלמלתי בדרך.

נקודת מבט אליאן:
רון ואני רקדנו לצלילי השיר האיטי, אוף כל כך הייתי רוצה שבמקומו זוהר יהיה כאן איתי, שיביט בי ויחייך אליי את החיוך שלו, כמו שהוא מחייך אליי בכל פעם.
רון ואני הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים.
״את יפייפיה אליאן.״ הוא אמר והביט בי בחיוך.
״תודה.״ אמרתי מובכת ומיהרתי להשפיל מבט.
״אין על מה,זו האמת.״ הוא אמר.
״די, תפסיק.״ אמרתי מובכת.
״אולי לא אמרתי לך את זה היום, אבל התגעגעתי אלייך.״ הוא אמר וליטף את לחיי.
״רון…״ מלמלתי סמוקה.
״את מבינה מה אני מנסה להגיד לך?״ הוא שאל.
״בערך…״ עניתי בהיסוס.
ואז הוא החל להתקרב אליי. מה אני עושה עכשיו? להתקרב חזרה, מה לעשות?
״אליאן…״ לפתע הרגשתי נגיעה עדינה על הכתף, מה שהציל אותי מהרגע עם המביך עם רון. רק מהצמרמורת שעברה בי מהנגיעה ידעתי מי זה.
״זוהר…״ מלמלתי והבטתי בו בחיוך, שמחתי לראות אותו.
״אני מפריע?״ הוא שאל והסתכל עליי ועל רון.
״אני…״ מלמלתי באותו רגע רק רציתי לברוח משם.
״כן מאוד!״ אמר רון בעצבים ומשך אותי איתו חזרה לרחבת הריקודים.
״לא זכור לי ששאלתי אותך, שאלתי אותה.״ ענה זוהר בעצבים והצביע עליי. 

נקודת מבט זוהר:
״אני מפריע?״ שאלתי שוב את אליאן.
״אני…״ היא גמגמה.
״תגיד לי, אתה לא מבין רמזים?״ שאל רון בעצבים.
״אליאן…״ מלמלתי והסתכלתי על אליאן.
״אולי תלך כבר, תעזוב אותנו בשקט.״ אמר רון ודחף אותי אחורנית.
״תוריד ת׳ידיים שלך ממני!״ אמרתי בעצבים.
״בוא נעשה עסק, אני אוריד ולאחר מכן אתה תסתובב ותלך, מה אתה אומר?״ הוא שאל.
ואז באותו רגע לא שלטתי על עצמי והעפתי לו אגרוף ישירות בפרצוף.
״זוהר!״ החלו צעקות במועדון.
 כמובן שרון לא נשאר חייב והחזיר לי גם ואז התפתחה קטטה ביני לבין רון.
״פעם הבאה, אל, תדחף, למקום שאתה לא רצוי.״ אמר רון בזמן שהתקוטטנו.
״זוהר… רון…. די בבקשה.״ אליאן התחננה.
״זוהר, זוהר די. הוא לא שווה את זה.״  אמר ערן ותפס אותי ולירון תפס את רון.
״אתה יודע מה אתה זוהר?״ רון התקרב אליי ואני הבטתי בו במבט שנוא.
״עלוב, אתה אפילו לא מסוגל להגיד לזו שאתה רוצה שאתה רוצה אותה, ובגלל זה היא אף פעם לא תהיה שלך.״ הוא לחש לי והצביע על אליאן.
באותו רגע קפאתי במקומי, אני באמת אידיוט. במקום לעשות את מה שצריך מההתחלה, להגיד לה מה אני מרגיש אני רק מסתבך ורב עם כולם.
״זוהר…״ סתיו העיר אותי ממחשבות, לא עניתי המשכתי להסתכל על אליאן ורון, הם בדיוק דיברו ביניהם.
לפתע הרגשתי נוזל חם נוזל על פניי, זה היה דם. כאב לי, החתך שהיה בפניי כאב לי, אבל לא יותר מלראות אותה עם מישהו אחר.
״זוהר, תגיד לי מה עבר עליך?״ שאלה תאיר בתקיפות.
״רדי ממני.״ אמרתי בעצבים.
״אני דואגת לך, אתה מתנהג מוזר מהבוקר, ועכשיו זה. זוהר, מה עובר עליך?״ היא שאלה בדאגה.
״אתה חייב ללכת לאחות.״ אמר סתיו.
״כן, כדאי שתלך לאחות, שהחתך לא יזדהם.״ אמרה תאיר.
כנראה שבאמת הפסדתי אותה, לא התעוררתי בזמן והיא כבר של מישהו אחר.
״אתה הולך לאחות עכשיו, ואני אבוא איתך.״ אמרה תאיר.
״אולי מספיק עם זה כבר!?״ צעקתי ונעמדתי במקומי.
באותו רגע רק רציתי שקט, אני יודע דואגים לי, אבל מה שאני הכי צריך עכשיו זה שקט.
״זוהר, לאן אתה הולך?״ שאלה תאיר.
לא עניתי יצאתי מהמועדון, חיפשתי לי פינה שקטה, רציתי להיות לבד, רציתי לברוח מהשאלות של כולם, ממציאות ובעיקר ממה שאני מרגיש.

נקודת מבט אליאן:
״איך זה קרה?״ שאלה שביט וניסתה להרגיע אותי בזמן שהייתי נסערת.
באותו רגע רציתי לקבור את עצמי, רציתי להיכנס למיטה שלי להתעטף בשמיכה ולא לצאת ממנה לעולם.
״אלי…״ שביט העירה אותי ממחשבות.
״לא יודעת. לפני זה אני ורון רקדנו ואז הוא עמד לנשק אותי ואז זוהר הגיע.״ עניתי.
״עצרי הכל, רון רצה לנשק אותך?״ היא שאלה בהתדהמה.
״זה משנה עכשיו?״ שאלתי ברצינות.
״לא, מצטערת.״ אמרה שביט בקול מתנצל.
״טוב, אז עכשיו הכל ברור.״ אמרה שביט וחיוך התפרס על פניה.
״מה… מה ברור, על מה את מדברת?״ שאלתי בתמימות.
״אני חושבת שזוהר אוהב אותך.״ אמרה שביט.
זוהר? אוהב אותי?
אין סיכוי, רק היום הוא אמר שאני הידידה הכי טובה שלו, הוא אמר ידידה. זה אומר שהוא רואה אותי רק בתור ידידה.
״לא הוא לא.״ אמרתי בעצב.
״למה לא?״ שאלה שביט.
״רק היום הוא אמר שהוא רואה אותי רק בתור ידידה.״ אמרתי בעצב.
״לא יכול להיות, אחרת איזו סיבה יש לו ללכת מכות עם רון?״ היא שאלה.
רגע… אז יכול להיות שהוא כן אוהב אותי? 
״תודה ביטי, תודה על הכל.״ אמרתי וחיבקתי אותה.
השיחה עם שביט עזרה לי להבין כמה דברים, פתאום הכל מתחבר לי, הכל נהיה הגיוני. הוא אוהב אותי.
״את בסדר?״ שאל לירון כשראה אותי.
״כן…״ עניתי.
״יש מצב אתה נותן רגע לי ולרון לבד?״ שאלתי את לירון.
״אליאן, את בטוחה שזה רעיון טוב?״ שאל לירון בחשש.
״אל תדאג.״ אמרתי וחייכתי אליו חיוך מעודד.
״בהצלחה.״ אמר לירון והשאיר אותנו לבד.
״אז מה, איך אתה?״ שאלתי. לא היה לי משהו יותר מקורי מזה לשאול.
״מה אני אגיד לך, הבנאדם פשוט חולה נפש.״ הוא אמר והניח את ידו באיזור פניו שדימם.
״אני… אני מצטערת על זה, אני לא יודעת מה עובר עליו בזמן האחרון.״ אמרתי בכנות.
״לא משנה. בואי נעזוב אותו בצד. ונמשיך מאיפה שהפסקנו לפני שהוא הגיע.״ הוא אמר ואחז בפניי בשתי ידיו וקירב אותי אליו.
שפתינו ריפרפו זו על זו.
״אני מצטערת.״ אמרתי ולקחתי צעד אחורנית ברגע האחרון והשפלתי מבט.
״אני לא מבין אלי… הכל בסדר?״ הוא שאל בבלבול.
״תראה… אנחנו מכירים אחד את השניה הרבה זמן, אני לא אכחיש את זה שאפילו הייתי מאוהבת בך פעם,״ אמרתי מבויישת.
״נו, אני לא מבין מה הבעיה, אני פה ואת פה, אז…״ הוא קטע אותי.
״זה היה פעם, רון, זה היה פעם. מאז הדברים השתנו, עבר הרבה זמן מאז, אני השתניתי, אתה השתנית.״ אמרתי בכנות.
״אלי, מה את מנסה להגיד בזה?״ הוא שאל וליטף את לחיי.
״הלב שלי שייך למישהו אחר.״ הודיתי והשפלתי מבט.
״אני מבין.״ הוא אמר ולקח צעד אחורנית.
״מצטערת.״ אמרתי והשפלתי מבט.
״זה בסדר.״ הוא ענה בקרירות, נשקתי לו קלות על הלחי ופסעתי חזרה לכולם.
״היי.״ אמרתי לכולם.
״איך הלך?״ שאל לירון.
״בסדר.״ עניתי בחיוך.
(אתן יכולות לשמוע חלש)

חיפשתי את זוהר בעיניים, אבל הוא לא היה שם, התלבטתי אם לשאול או לא.
״איפה… איפה זוהר?״ לבסוף שאלתי.
״הוא הלך, אנחנו לא יודעים לאן.״ ענתה תאיר.
באותו רגע יכולתי לחשוב רק על מקום אחד שבו אוכל למצוא אותו.
״תאחלו לי בהצלחה.״ אמרתי בחיוך.
״לאן את הולכת עכשיו?״ שאל לירון בדאגה.
״למצוא אותו.״ עניתי בחיוך.
״בהצלחה.״ כולם אמרו יחד וחיבקו אותי ואז יצאתי מהמועדון בריצה.
״בשביל למצוא דרך חדשה יש לצאת מהשביל המסומן ולעזוב את הדרך הבטוחה, זאת שתמיד הלכנו בה,
ולעודד את הדרך החדשה, את הסכנה החדשה.
כשיוצאים לדרך חדשה יש, מעל לכל, ספקות, פחדים, שאלות.
המשמעות של דרך חדשה היא להגיע למקום חדש,
מקום טוב יותר, או רע יותר, את זה אי אפשר לדעת.
דרך חדשה יכולה להביא אותך לאוצר או לתהום, אף פעם אי אפשר לדעת.
אתה נמשך אל האוצר ומפחד מהתהום. מה תעשה? אתה מסוגל להעז?
אתה חושב שצריך להגיע לדרכים החדשות, אבל למעשה הדרכים החדשות מגיעות אליך.
אם אתה רוצה שיקרה משהו שונה אתה צריך לפעול בצורה שונה.
אם אתה רוצה להגיע למקום חדש אתה צריך למצוא שביל חדש.
לנוע קדימה בלי לדעת לאיפה תגיע,
זה מה שמפחיד ומושך בדרכים החדשות.״
התחלתי לעלות במדרגות במהירות, אני רק מקווה שהוא באמת נמצא שם.
כל הדרך למעלה התחילה לכאוב לי הבטן, הלב שלי דפק כל כך חזק.

נקודת מבט זוהר:
ישבתי על הגג, חשבתי על כולם. כולם מאושרים, כולם שמחים, לכולם יש אהבה. ורק אני כמו טמבל הפסדתי אותה כי לא עשיתי כלום, כי לא נלחמתי. אבל ככה זה, אומרים שאם אתה אוהב מישהו אז רק מלראות אותו מאושר אתה מאושר, אז אני מקווה שאליאן מאושרת, שטוב לה. אולי עדיף ככה, היא לא צריכה אחד כמוני, שכל הזמן מסתבך, שצרות נמשכות אליו כמו למגנט, מגיע לה יותר טוב ממני.
בסדר… אני את הלקח שלי למדתי מכל זה, שאסור לשמור בפנים, צריך להוציא החוצה, להניח לפחדים ופשוט להעז.
כי כמה שנלחמתי, לא נלחמתי מספיק.
״זוהר…״ לפתע שמעתי קול עדין מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את אליאן.
״ידעתי שאני אמצא אותך כאן.״ היא אמרה וחייכה.
״איך אתה?״ היא שאלה בזמן שהתיישבה לידי.
האמת, לא ציפיתי לראות אותה כאן, לא ציפיתי שהיא תבוא בכלל לבדוק מה איתי.
״אני בסדר.״ עניתי ברוגע.
״זה נראה כואב.״ היא אמרה והניחה את ידה ליד החתך.
״זה?״ שאלתי והצבעתי על החתך.
״זה בקטנה.״ אמרתי וחייכתי והיא החזירה לי חיוך.
ידה עדיין הייתה מונחת על פניי.
״צריך לטפל בך.״ היא אמרה.
״דווקא טוב לי ככה.״ אמרתי ושנינו צחקנו.
״החבר שלך לא יכעס שאת פה?״ שאלתי.
״אין בנינו כלום.״ היא ענתה והסיטה את מבטה לכיוון הנוף. שנינו שתקנו לכמה דקות, כל אחד היה עסוק במחשבות שלו.
״אמרתי לו שהלב שלי שייך למישהו אחר.״ היא שברה את השתיקה והסיטה את מבטה אליי.
״אני לא יודע מה עובר עליי בזמן האחרון,  אני מרגיש שאני משתגע, אני רב עם כולם, אני עצבני, שום דבר לא מצליח לי, זה בחיים לא קרה לי קודם לכן.״ הודיתי.
״כשאנחנו רבים, אף אחד אבל אחד, לא מצליח לעצבן אותי כמוך. להשפיע לי על המצב רוח כמו שאתה מצליח. אתה גרמת ללב שלי להיפתח בפניך, סיפרתי לך את הדברים הכי סודיים עליי, כשאני איתך אני אחרת. אני מאבדת שליטה לטוב ולרע, אני מאושרת.״ היא אמרה וחייכה אליי.
שנינו הסתכלנו אחד לשניה בעיניים, באותו רגע הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר, אחזתי בפנייה בשתי ידיי, שנינו התחלנו להתקרב אחד לשנייה וברגע אחד זה קרה, שפתיה הרכות והבשרניות הונחו על שלי ונסחפנו לנשיקה עדינה אך מלאת תשוקה.
התנתקנו מהנשיקה כמעט חסרי אוויר, עדיין קרובים, הסתכלנו אחד לשניה בעיניים. 
״אני אוהבת אותך.״ היא אמרה וחייכה.
״כל כך הרבה זמן חיכיתי לשמוע את זה.״ מלמלתי והבטתי בה בחיוך.