סוף העולם
שיערי השחרחר מתנופף ברוח העדינה, שמתפרסת בפניי ומעבירה הרגשה נעימה.
זה יפה. אני אוהבת את הנוף הזה.
אני אוהבת לראות את הכל מלמעלה, זה נותן לי הרגשה שאני השליטה של המקום הזה.
אני אוהבת להיות כאן. זה כמו מן מפלט בשבילי. לפעמים אני פשוט.. מאוכזבת, עצבנית או סתם עם איזו מועקה שיושבת עליי, ובכל פעם שאני באה לכאן המחשבות האלו נעלמות. לפעמים אני באה לכאן בלילות, ואני רואה את אורות הפנסים ברחבי העיר. זה מחזה מדהים.
במיוחד בימים הגשומים של שמי הארץ. אני אוהבת להושיט ידיים לצדדים, ולהניח לגשם לזלוג מעליי. אני אוהבת לראות כמה מים נספגו בשערי, להיות לבד.
לפעמים אני חושבת מה היה קורה אילו פשוט הייתי קופצת. גומרת את הדברים שמתרוצצים בחיים שלי ברגע אחד, בשקט. אבל משהו עוצר אותי בכל פעם. זה מטריף אותי.
אני אוהבת גם לרוץ. כשאהיה גדולה ארצה להיות אצנית. זה פשוט משהו שנותן לי כוח. שכל נשיפה שיוצאת מפי היא תמריץ. הרגליים שלי נעות, ולפעמים אני אפילו לא יודעת לאן בגלל המחשבות בהן אני שוקעת. ככל הנראה לסוף העולם.
#אצנית-ספורטאית ריצה
תגובות (7)
יפה מאוד!!!
תודה:>
לפי הישיבה שלה זה נראה כאילו היא כבר מוכנה לקפוץ, וכנראה אכן תעשה את זה. אבל כל אחד ופרשנותו. אהבתי. את פתחת מהתמונה הזה הרבה דברים, גם כאלה שלא רומזו בה בכלל. אני אוהבת כשמפיעילים דמיון.
בכל מקרה, אהבתי מאוד.
פיתחת* הזו* ~מה ישלי;-;~
תודה רבה:>
תודה:>
הגבתי פעמיים .-.