הנקמה – הקדמה

הבטתי בעיניו הירוקות בעיניי הכחולות והצלולות, גרמתי לו לשקוע בתוך עייני. הוא היה מהופנט.
חייכתי חצי חיוך, "נוו" האצתי בו ונשכתי את שפתיי.
"את רצינית?" הוא שאל בהלם אבל חייך גם.
"בטח, אדוני הנסיך" אמרתי הטון נעים ורגוע, משהו שממש לא מאפיין אותי ואת האופי העוקצני והציני שלי.
"אבל.." הוא היסס.
"תשכח ממה שהיה, זה הכל היה כדי להתקרב אלייך אדוני, עוד לא הבנת?" אמרתי קצת מבוישת.
"באמת?" הוא הרים גבה וחייך חיוך מנצח.
זה יותר קל ממה שחשבתי.. לעזאזל , הוא כלכך תמים.
"בטח" אמרתי והרחבתי את חיוכי.
הוא מצמץ כמה פעמים בהפתעה, כאילו היה בטוח שאני אצחק ואגיד שהוא חמור כמו בשאר הפעמים. ואז הוא חייך.
"אז בואי" אמר.
"לחדר המלכותי?" שאלתי בפקפוק קל אך המשכתי לחייך.
"ברור, הבחורה היחידה שהצליחה להוציא אותי מדעתי, מגיע לה" הוא אמר בחיוך.
"מממ לא" אמרתי בחיוך, "יש לי מקום יותר טוב"
התחלתי ללכת במסדרונות הארמון בעוד הוא עוקב אחריי כמהופנט. הארמון היה שקט וחשוך.. לילה.
נכנסתי לאחד החדרים, יודעת בדיוק של מי החדר הזה..
חייכתי אליו והוא נכנס אחריי, הסתובבתי אליו לגמרי ונגעתי עם אצבעי בסנטרו.
"כדאי שתלך לחדר ליד להתפשט, אני אחכה לך פה על המיטה..אל תדאג, החדר השני ריק" אמרתי לו בחיוך.
הוא חייך אליי והנהן כמהופנט. יצא מהחדר והלך לחדר הסמוך.
חייכתי לעצמי והסתכלתי על השעון שהיה על הקיר. בדיוק בזמן.
יצאתי מהחדר והרחקתי במסדרון. גרייט, מנהלת המשרתות השמנה של הארמון עברה לידי עם כותונת הלילה הורדרדה שלה ונכנסה לחדר שיצאתי ממנו לפני כמה שניות.
הצצתי טיפה מקיר הפנייה של המסדרון, כדאי שאדון נסיך לא יראה אותי בטעות.
הוא יצא מהחדר הסמוך לחדרה של גרייט, לבוש רק בבד התחתונים שלו, הסתכל לצדדים כדי לראות שאף אחד לא רואה אותו ואז נכנס לחדרה של גרייט.
שלוש..
שתיים..
אחת…
צרחה איומה נשמעה מהחדר של גרייט וכל אגף המשרתות קם לתחייה.
חייכתי לעצמי. עבודתי כאן הסתיימה.