הפנימיה-פרק 1 ניסיון

חטפתי את הארנק מכיסו של האיש ורצתי בשיא המהירות
"תעצרו את הילדה!" הוא קרה אחרי אך אני ברחתי בשיא מהירות, הוא רץ אחרי אבל איבד אותי בסימטה. החול החם של מיצריים צרב ברגליי היחפות ושערי הלבן שהיה מוחבא מאחורי כובע בלוי היה מאובק מתמיד, הוצאתי את הכסף מהארנק והשארתי אותו שם קבור בחול של מיצריים והלכתי לביתי. לא בדיוק בית, יותר ביקתה קטנה ונטושה, פתחתי את מגירת התחבושות שלי וחבשתי את רגלי הכהה שנפצע כשברחתי, הרגשתי שמישהו מסתכל עליי,
"מי שם?" שאלתי אך לא הייתה תשובה, פתאום שמעתי קול בתוך ראשי 'אל תדאגי, אני בצד שלך, תרגעי' הקול היה נשי ורגוע
"מי את?" הוצאתי אולר קטן מכיסי,
"שלום אני אמה" נכנסה אישה מחלוני הקטן, שיערה היה בלונדיני ובהיר ועורה בהיר מה שהיה בולט מאוד אצלי בכפר, עיניה היו תכוחולות בהירות וגם בגדיה,
"אל תדאגי אורורו, אני רוצה לעזור לך" היא אמרה בקול עדין ורגוע והתעלמה מהאולר שכיוונתי לכיוונה,
"אני לא צריכה עזרה! ובטח שלא ממשהי שנכנסה לי מהחלון!" התעצבנתי
"אני רוצה לעזור לך לשלוט בכוח המיוחד שניתן לך, כמו שכבר ראית גם לי יש כוחות, ולפי הכפפות שעל ידיך אני מבינה שאת מפחדת מהם, אני צודקת?" היא שאלה וצדקה, הכוחות שלי תמיד הפחידו אותי וכפפות העור שלי חסמו אותם.
"אני רוצה לעזור לך, ילדה בת 12 לא צריכה לחיות לבד, אני רוצה לקחת אותך לפנימיה שלי בבוסטון, שמה אני ילמד אותך לשלוט בכוחות שלך וגם לספק לך מזון, את צריכה את זה נכון?" היא הסתכלה על ראותי שבלטו ובטני שהיתה קטנה מהטבעי, הייתי רעבה והכסף שגנבתי לא הספיק בקושי למאט מזון. באותו היום באתי איתה ועד היום לא התחרטתי על זה.
קמתי בבוקר, עברו מאז אותו יום בדיוק עשר שנים, ראיתי את אחד התלמידים שלי, אני מלמדת ערבית, התלמידים שלי תמיד אהבו אותי, הזזתי את קצות אצבעותי בעדינות וענן גשם קטן ירד על ראשו אך הוא במהירות העיף אותו,
"בוקר טוב" הוא צחק ורץ לחבריו,
"אורורו…" הופיע אמה מאחורי, אמה היא כמו אמא בשבילי! היא תמיד דאגה לי ושמרה עליי, לימדה אותי לשלוט במזג האוויר,
"אני רוצה עזרה ממך, לאתר ארבע נערים שיעזרו לך להגן על האחוזה" היא אמרה
"אני לא צריכה עזרה להגן על בית יתומים" גילגלתי את עייני,
"אז מה זה?" היא הצביע על התחבושת שהיתה על כתפי, נפגעתי מכדור לפני בערך שבוע
"אני שונאת שאת צודקת!" התעצבנתי
"אז איך לעזור לך?" נרגעתי
"אני רק צריכה שתביאי אותם לכאן, הם ארבע נערים מיוחדים מאוד, לא בטוח שזה יהיה קל" היא הזהירה אותי
"אין בעיה! איפה הראשון" חייכתי…