אהבה בלתי אפשרית – פרק 3

……" הוא אמר והסתכל עליי במבט חודרני.

הרגשתי פגועה… והבנתי שהעלבתי אותה מאוד… חזרתי לחדר, הוא היה ריק. כנראה הבנות יצאו לאכול…
התלבשתי בבגדים הרגילים והלכתי לקחת ארוחת צהריים. "אחח" נתקלתי בילד ונפלתי.
הסתובבתי לראות מי זה. זה היה דניאל. "רוצה עזרה?" הוא שאל… "לא." אמרתי בזילזול… לא הבנתי מה זה היה… לפני שנייה הוא כמעט הרביץ לי וכעס עליי ועכשיו הוא שואל בנחמדות
אם אני רוצה עזרה? מה הולך פה?
לא התייחסתי אליו והמשכתי ללכת. לקחתי מהקייטרינג ארוחת צהריים והתיישבתי לאכול לבד. "היי ילדה" שמעתי מישהו אומר..
הסתובבתי "מה??" שאלתי.
"תפני את השולחן הזה!" הוא צעק.
"מה?!" שאלתי בחוצפה .
"מה שאת שומעת" הוא אמר .
"לא רוצה…" אמרתי והסתובבתי בחזרה.
"אנחנו רוצים לשבת פה ואין שולחן אחר… ואנחנו לא יושבים עם מכוערות כמוך." הוא אמר לי. נשברתי. הסתובבתי וראיתי חבורת בנים ואת דניאל. קמתי, השארתי את האוכל שמה והמשכתי ללכת.
אחד מאותה חבורה צעק לי "לפחות קחי את האוכל!"
"הרסתם לי את התיאבון." אמרתי והמשכתי ללכת.
"קחי!" שמעתי ולא הבנתי.. הסתובבתי… והאוכל נזרק עליי. החולצה שלי התלכלכה. "מה אתה עושה אחי? מה אתה מפגר?" "טוב אחי!!" שמעתי מהחבורה הזאת צעקות…רצתי לחדר ונכנסתי להתקלח.
יצאתי והתלבשתי בחולצה שהתלכלכה ובמכנס. בכיתי. רציתי למות באותו רגע.

פתאום נשמעו דפיקות בדלת… שתקתי. לא עניתי. "נועה? את פה?" שמעתי את קולו של דניאל, אבל לא הבנתי מאיפה הוא יודע איך קוראים לי. התקדמתי אל עבר הדלת
ופתחתי אותה.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בזילזול..
"את בסדר..?" הוא שאל.
"כן" אמרתי ומיהרתי לסגור את הדלת.
"חכי רגע.." הוא אמר
"נו מה?" אמרתי
"אפשר להיכנס?" הוא שאל. "כן…" אמרתי וגילגלתי עיניים.
"תקשיבי.. אני מצטער על מה שקרה שם.." הוא אמר ואמרתי "זה בסדר.." אבל כמובן שלא באמת התכוונתי לזה.
"חדר יפה" הוא אמר ועשה סיבוב. הוא נכנס למקלחת.
"התקלחת?" הוא שאל והסתכל עליי
"מה זה עניינך?" שאלתי מופתעת
"לא, כי אין אף אחד בחדר ויש פה אדים" הוא אמר בקול מוזר.
"כן… התקלחתי" אמרתי בחשש
"אז למה לא החלפת בגדים?" הוא שאל. "כי לא בא לי" אמרתי במהרה
"אה?" הוא אמר והשפלתי מבט. "זה בסדר אני אחכה לך תחליפי בגדים" הוא צחק
"לא.. זה לא זה." אמרתי
"אז לא הבנתי" הוא אמר "לא משנה חכה לי אני אחליף בגדים" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ.
נכנסתי למקלחת ונעלתי את הדלת. החלקתי על הקיר ובכיתי.
"נו כמה זמן לוקח לך?.." הוא שאל.
"רגע.." אמרתי בזמן שאני נחנקת מהדמעות..
"הכל בסדר שם..?" הוא שאל.. "לא.." אמרתי במילמול
"מה?" הוא שאל מופתע… יצאתי מהמקלחת כולי דומעת.
הוא חיבק אותי… " מה קורה? למה לא החלפת?" הוא שאל אותי, הסתכלתי עליו ולא עניתי.
רק בכיתי. "נועה?" הוא שאל מבוהל
"מה?" אמרתי בקול שקט.
"אין לך בגדים?" הוא שאל אבל לא עניתי. אני המשכתי לבכות…

מקווה שאהבתם :) עוד פרק בערב..