°•המכשפה הנודדת•°- בין ובין (פרק 30)

°•בין ובין•° – פרק 30

שוטטנו בחוסר מעש. "אני רעבה" אמרתי בזעם. "השומר ההוא ממש הגזים! מרגלים?" פרקתי את זעמי על אבן קטנה, מטיחה אותה מעלה מטה במחשבתי. העטלפים צווחו בהשתתפות. "אה, בואו רגע" קרא סהר. ארו חיבק אותי ורץ לצידו. "מה? מה מצאתם?" שאלתי ועקבתי אחריו. "עיר" אמר ארו.

"כל כך הרבה אוכל" קראתי, דוחף לפי עוד פרוסת נקניק. "ואו סהר, תיאבון בריא" צחק ארו, נועץ מזלג בסלט ענקי. "ואתה, בדיאטה ממש" אמרה סילם והעיפה ציפס ספוג שמן אל פיה בתנועת יד. אכלנו כמו האנשים הרעבים שאנחנו, שכן שבוע שלם לא עצרנו ולא אכלנו מלבד הפירות המועטים שהצלחנו לסחוב מאותה העיר.
אחרי שסיימנו ארו קם, מאושר. "איך יש לך כוח?" שאלה סילם. "אני מתפוצצת, אבל יש לי בחילה ממש חזקה, וחשק בלתי מוסבר לאבוקדו"
"יתרונות של אכילה בריאה" השוויץ. סילם הקישה באצבעותיה והעיפה פרוסת נקניק על פניו. "הי!! זה מגעיל" קרא במחאה. נאנחתי והתרפקתי על השולחן. "חייבים לבשל את הבשר? כל פעם?" התלוננתי. "כן סהר" צחקה סילם. "בני אדם לא מסוגלים לעקל בשר נא. אתה תחטוף סלמונלה" צחקה וציוותה על הנקניק לשוב למקומו.
"הי, סילם? פעם שלישית גלידה?" קרא ארו, מביט בשלט שלא הצלחתי לקרוא. "בטח!" צחקה. הבנה הכתה בי. "עוד פעם? יש עיר בלי נשף בעולם הזה?" אמרתי באומללות.
"אל תהיה כזה. בפעם הקודמת נהנת" קרא ארו. שתקתי והשענתי את סנטרי על כף היד. "בואו נסתובב קצת" הציעה סילם בחיוך כובש. לרגע תהיתי כיצד זוג עיניים אפורות, קפואות כל כך, יכולות לשדר חמימות שכזו.
באותו רגע הייתי לבד; רציתי לילל, אך מגרוני נשמעה רק חריקה. עיני היו מטושטשות ומוגבלות, ואפי כבר לא הריח דבר.. ולמרות כל אלה, תמונתה הגיעה אלי, חזקה מתמיד, והייתי חולה- אחוז דיבוק כמעט, באותן עיניים אפורות.

טיילנו קצת בעיר- מחפשים את המקום שתואר בשלט. לאחר חיפושים רבים, הגענו לאולם הנשפים. עוד לא התחילו לקשט אותו, וכבר ידעתי שזה המקום. הרגשתי את הקסם וההתרגשות זורמים מהאוויר אל תוכי ומשם לכל מקום בגוף. "יש מרפסת!" קראה סילם. "באמת?" קראתי ועקבתי אחריה בסיפוק.
המרפסת הייתה יפיפיה, מתחתיה נשקף צוק ענק, שנפילה ממנו הייתה הורגת כל דבר. רעד של פחד עבר בגבי, אך לא התרחקתי- המעקה היה הדבר היחידי שחצץ ביני לבין המוות, וזה היה קסום. שמעתי את סילם קוראת לי מרחוק.
חייכתי באושר. הכל יהיה בסדר. אנחנו נצליח. הוצאתי את התיבה מכיסי והתבוננתי בטבעת ובקעקוע החדש, שניהם מעוטרים ורדים, תוהה כיצד תיראה ידה של סילם עם חציו השני. הכנסתי את האוצר הקטן לכיסי והסתובבתי. זה חייב להיות מושלם.