חצי רגל באדמה – פרק 62

פרסי הביט בי במבט כל כך כועס שלרגע שקלתי את האפשרות להסתובב ולברוח. הוא שלף את החרב שלו מהנדן וסובב אותה באיטיות בידו, כאילו אין לו שום מטרה מסוימת.
"היי פרסי. תשמע, אני – "
במהירות מסחררת הוא היכה ואני התחמקתי אחורה.
"וואו!" קראתי, "מה זה היה?!"
אבל במקום להגיב פרסי שלח מכה נוספת.
"מה אתה עושה?!" שאלתי ושוב התחמקתי, הפעם הצידה. שלפתי את החרב שלי.
פרסי הביט בי בכעס שלא ראיתי כמעט מעולם- זאת הייתה כמעט שנאה. "איפה היית?" הוא שאל, קלו היה צרוד מכעס.
"בסך הכל – "
"למה דיברת עם ניקו?" הוא שאל והיכה שוב לכיווני.
חסמתי אותו והדפתי לאחור. "מה אכפת לך בכלל? וחוץ מזה, אפשר לחשוב, ניקו בצד שלנו!"
הוא לא הביט בי לרגע, משפיל את מבטו.
"פרסי?"
"אני… חלמתי בלילה לפני שיצאנו למסע" הוא אמר והחזיר את החרב שלו לנדן, "ראיתי את ניקו מדבר עם אבא שלו".
נזכרתי במה שניקו אמר: "כשתרצי לדעת מה סטיקס תרצה, כשתהיי מוכנה להקריב הכל- בואי לאבא שלי".
"ו…?" שאלתי בשקט
"הם התווכחו, האדס אמר 'אני יודע מה זה, ברור' והם המשיכו לדבר על עוד משהו.. קורבן או.. פרס. אני – "
"ולא חשבת להגיד לי?" שאלתי בכעס, "לא חשבת להגיד לי או לתומאס שהאדס הרמאי עובד עם גאיה?"
"לא אמרתי את זה" הוא אמר.
"זאת לא פעם ראשונה שהאדס ישתף פעולה עם האויב" אמרתי במרירות, "אתה זוכר כש – "
"כן, אני זוכר" הוא אמר, "אל תזכירי את זה".
הנהנתי. "אז למה לא אמרת לנו?"
"פחדתי שיש פה קצת יותר ממה שאני חושב" הוא אמר, "ולא רציתי להפחיד אתכם".
"כן, טוב.." מלמלתי, "זה לא עבד"
"אני יודע"
"בוא פשוט נסתלק מכאן" אמרתי, "ואני לא אשכח לך שניסיתי להרוג אותי הרגע" הוספתי ונופפתי באצבע שלי מול פניו.
הוא חייך.
אבל האמת שגם אם כלפי חוץ הייתי שאננה או שלא נראיתי לחוצה, ידעתי שמשהו לא בסדר.
"למה שסטיקס תעזור לכם?" ניקו שאל, "כשתהיי מוכנה להקריב הכל- בואי אל אבא שלי" הוא אמר.
ומה עם מה שאמר פרסי? פרס.. קורבן..
נאנחתי בהשלמה כשנכנסנו למכונית בשקט.
"מה ניקו אמר לך?" פרסי שאל.
"כלום" אמרתי ואחרי שראיתי את המבט של פרסי הוספתי: "באמת נו, לא משהו מיוחד. חדשות בנוגע ל.. ללוקאס, זה הכל"
פרסי הנהן, שילב הילוכים ויצא מתחנת הדלק. משאיר אותה מאחור, באבק.
כשהצצתי עוד רגע לאחור, ראיתי דמות של נער יוצאת מבין העצים ומביטה לכיווננו.
ניקו נופף לי בידו בחיוך.