היחידה \ 14

כאשר שמעה את טום נכנס היא יצאה מהאמבטיה והביטה בו מניח מגש עם ארוחת צהריים על השולחן . היא סגרה אחריה את הדלת ונשענה עליה מביטה מהחלון , טום הביט בה וראה את הדמעות עולות בעיניה , הוא התקרב אליה לאט ובזהירות מחשש שתתפרץ בבת אחת , לאט כופף את מצחו להישען על מצחה הוא הניח את שתי ידיו על לחיה בעדינות והביט בה ברוך , אנאבל הישירה מבט אל תוך עיניו הגדולות ומצאה את הנחמה שלה . הדמעות החלו לרדת בזו אחר זו היא לא בכתה בקול אבל זה הספיק לטום בשביל לשבור גם אותו . ראשה נשען על חזהו והיא נשמה את ריחו . אחרי שנרגעה והרימה את פניה אליו הוא ניגב לה את הדמעות האחרונות והביט היישר בעיניה ,
"יותר טוב ? " שאל ,
אנאבל הנהנה .
"בואי תשבי ואני אספר לך הכול " אמר טום מנחם . אנאבל התיישבה בחזרה לתוך מיטתה והביטה בו . הוא הרים את מגש האוכל והניח אותו על רגליה , "בואי נאכל " . אנאבל הביטה באוכל ובטנה החלה לפרפר מרוב רעב .
"אחרי שהלכת הגיע מישהו שחיכיתי לו הרבה זמן , קוראים לו פול והוא בעצם קשור אליך קשר משפחתי",
"מה זאת אומרת קשר משפחתי לאמא שלי לא היו אחים , ואבא שלי …. " אנאבל השתתקה לפתע ונזכרה שבעצם לא ידעה שום דבר על הצד של אביה .
"בל , לאבא שלך יש בן דוד אחד שאבא שלך והוא היו בקשר טוב אך מרוחק בגלל הסכנה שבכך , אבא שלך עבד יחד עם אמא שלך . והבן דוד עבד כמוני , הוא עבד בשטח ולכן בגלל הסכנה הם פשוט התנתקו . לפני שאמא שלך …. היא פשוט ביקשה ממני ליצור איתו קשר " .
"איפה הוא עכשיו ? " שאלה אנאבל .
"קוראים לו פול , את תיראי אותו עוד מעט הוא לא רוצה שתרגישי חייבת לפגוש אותו . פול ואני מצאנו אותך בקניון את הכנסת מרפק ל'לוגן' הזה , והוא ירה בך " .
"איך אנשים לא הבחינו ברעש או בזה שנפלתי ? " שאלה .
"אני ופול הגענו בדיוק כשהוא ירה בך , לרובה שלו היה מוצמד משתק ככה שלא היה רעש , נפלת היישר לזרועותיו של פול , משום מקום הגיחו הרבה אנשים והחלו לזוז כך שלוגן לא הבחין מה בדיוק תפס אותך. חשבתי שאני משתגע כשראיתי אותך מדממת , פול לא נתן לי לחזור לקניון , בקור רוח שלו העלמנו את עצמו לכאן " .
"איפה אנחנו ? " שאלה תך כדי שתייה .
"אני קורא לה היחידה , אבל בעצם זה סוג של יישוב קטן שמלא באנשים שלנו . כשעזבתי לכמה חודשים הייתי בעצם כאן " הוא הבחין שהיא שוב נרתעת כאשר דיבר על העזיבה שלו .
"אבל איך כולם חיים כאן ואף אחד מהמוסד לא הורג או עושה לכם משהו ? " שאלה נבהלת .
"בל , המוסד שאת מכירה מתחלק לשתיים , החלק האחד שאת מכירה ושונאת זה החלק הרע , אבל יש החלק השני הטוב האמיתי שפשוט נותן לנו לחיות ביישוב עצמאי ודואג לנו להכול" .
"אני עדיין לא מבינה ,איך שניהם משתלבים אחד בשני " אמרה נרגזת .
"בל המוסד לא רע אלינו, יש אדם אחד שמפקד על החצי הרע ופשוט רוצח באכזריות , את פגשת אותו כשנכנסת בטעות איתי לארון . ברגע שבאמת מגלים מה הוא עושה פשוט מוציאים אותו להורג לא פחות ולא יותר" .
"ולמה עד עכשיו לא הוכחתם את זה ? " שאלה .
"כל פעם שניסינו הוא פשוט הצליח להשתיק אותנו , כמו מאפיה כזאת ששולטת בגוף חזק מאוד של המוסד . הוא רוצה את המזוודה של אימך כי שמה טמונות הסודות הכי גדולים שלנו , הוא רוצה כוח וזה מה שיש במזוודה הזאת " .
אנאבל סיימה לאכול וטום הניח את המגש על השידה שלה . אנאבל קמה ממקומה והביטה מהחלון אל השלג הלבן שמכסה את האגם כמו סמיכה גדולה .
"אני לא רוצה לסכן את כל המקום השקט והיפה הזה טום , אני פשוט רוצה ללכת מכאן . שום דבר שנמצא איתי עכשיו לא בטוח . אולי עדיף שפשוט תיתן לי ללכת " אמרה רגועה בתקווה שהוא באמת יבין מה היא רוצה , היא באמת לא יכלה לשאת בעול כזה כבד וידעה שאם יקרה משהו לטום בגללה היא פשוט לא תשרוד את זה . אנאבל השעינה את ידיה על שיש רחב שהיה לפני החלון והמשיכה להביט החוצה . השקט ביניהם הרג אותה , היא רצתה לדעת מה הוא חושב איך הוא מרגיש .
טום עמד מאחוריה וחשב מספר שניות לפני שהגיב , הוא סובב אותה אליה בפתאומיות והגביהה אותה בכך שנתן לה להישען על השיש , רגליה של אנאבל ריחפו וטום אחז במותניה .
" אני לא רוצה לשמוע אותך יותר מדברת ככה , זה הבית שלנו כאן , אנחנו נתרגל לכול , את חייבת להתרגל לזה שיש אנחנו – אני ואת לא רק את כאן " אמר .
פיו התקרב אל פיה באיטיות והיא כבר הרגישה אותו נושם על שפתיה . לפתע נשמעה דפיקה בדלת , טום ואנאבל המשיכו להביט אחד בשני ללא תזוזה "דופקים" אמרה אנאבל , טום התרחק מאנאבל בעדינות וליטף את פניה . "פתוח" אמר והמשיך להביט בה .
"סליחה שאני מפריעה .." החלה לומר אך נעצרה כשראתה את טום עומד מולה .
טום הביט באישה והעלה חיוך רחב על פניו.
"תוריד את החיוך הזה אידיוט! " אמרה האישה בכעס .
היא שילבה את ידיה מולו וחיכתה להסברים ממנו , "בל תכירי זאת ליאן היא כמו דודה בשבילי " אמר טום מחייך חיוך חנפן .
"אל תנסה להתחנף עכשיו , את יודעת שהדבר המכוער הזה שעומד מולי לא יצר קשר יותר משבועיים ? " אמרה מתחמקת מחיבוקו של טום .
"מי כמוני יודעת " אמרה אנאבל והתחמקה מעיניו של טום שחיפשו אותה .
"נעים מאוד אני ליאן " אמרה , בעיני אנאבל היא באמת נראתה כמו דודה שיערה אדמוני מתולתל אסוף כולו בעזרת מקלון דק , צבע עורה היה בהיר ומלא נמשים סביב עיני הענבר שלה התאספו להם קמטי גיל .
"אני אנאבל " אמרה מחייכת .
"את הבת של בקי " אמרה ליאן ,
מבטה של ליאן השתנה לפתע היא הביטה ברגש ובהערכה יחד באנאבל , "אני מצטערת על אימך , היא הייתה חשובה כאן לכולנו . " אמרה ליאן .
"בואו נצא קצת אל השלג נראה לי שזה יעשה לך טוב " המשיכה .
אחרי מס' דקות הם יצאו אל הסמיכה הלבנה והגדולה , אנאבל התהפנטה מהשלג הרך והנעים . "אז תספר לדודה מה הולך " אמרה ליאן אוחזת בזרועות של טום .
אנאבל הלכה לצידם מציצה מידי פעם לקרבה בין ליאן וטום . טום החל לדבר כשהפלאפון שלו צלצל , "מצטער מצטער אני כבר חוזר " אמר טום והבטיח במבטו לאנאבל .
אנאבל וליאן התיישבו על הספסל ואנאבל הריחה את ריח האגם הקפוא . "אל תתני לעצמך להסס בקשר לאהבה שלו לאימך " אמרה ליאן.
אנאבל הביטה מס' שניות אל האגם ואז אל ליאן . "מכל השנים שהוא כאן אף אחת לא הצליחה לתפוס את המקום של בקי , היא הייתה בשבילו לאמא לאחות לחברה לכול ! , אמא שלך הייתה אחת הנשים המדהימות שהיישוב ייחל לקבל . היא אהבה שמרה עלינו חיזקה אותנו ותמיד הייתה באה לבקר או שולחת את טום " .
אנאבל שאבה כל מילה שליאן אמרה והרגישה שכל מילה גורמת לה לחנק בגרון .
"אני יגיד לך עכשיו משהו אמיתי שאני יודעת בוודאות . כמה חודשים לפני שאמא שלך נהרגה , טום חזר לגור כאן תקופה בגלל סיכון גבוהה שיתפסו אותו או אותה . הוא הביא איתו תיק , ו2 תמונות , אחת של בקי והשנייה שלך ".
אנאבל נראתה המומה והרגישה שלחיה מאדימות . "אחרי שאמא שלך נהרגה , הוא לא חיכה שיודיעו לו , פשוט הרגיש את זה . היה לו קשה הוא לא דיבר עם אף אחד , אפילו חברתו לשעבר שגרה כאן לא הצליחה לגרום לו לדבר . לפני שחזר אליך התחננתי שיגיד לי מה הוא מתכוון לעשות והוא לא דיבר שתק כמו גוויה " .
ליאן שתקה מס' רגעים ואז ליטפה את שיערה של אנאבל . "אל תהססי אם את צריכה משהו ! , קרוב לוודאי שאראה אותך יותר מאוחר " אמרה וקמה .
"ליאן " אמרה אנאבל , ליאן נעצרה מהליכתה והביטה באנאבל
"אשמח לדבר איתך יותר מאוחר " אמרה בחיוך .
ליאן הנהנה והמשיכה ללכת .
אנאבל נשארה לשבת שם דקות ארוכות עד שהרגישה דקירות עזות באזור הכתף………