האור שבקצה המנהרה פרק 1

שלום, שמי הוא אביגיל. אני ילדה יחידה, אין לי אף אחד חוץ מאימא שלי. אני בת 15 ואני בכיתה ט'. אני אוהבת מאוד לכתוב ספרים, אבל לשמור אותם בסוד. אמא היא היחידה שדואגת לי, לאף אחד לא אכפת ממני. אני תמיד מחפשת את האור שבקצה המנהרה, רק לא מוצאת אותו. מחר אני הולכת ליום הראשון בבית ספר החדש שלי, תאחלו לי בהצלחה.
אז זה הוא היום בבית ספר החדש, כמו כול יום שגרתי אצלי, לכול אחד אני יכולה לתת תיאור, את כול אחד אני יכולה לקשר לחברים הקודמים שלי, שלצערי מתו משריפה שהייתה בבית ספר הקודם שלי. אני מאוד מתגעגעת. את הילד שתמיד שקדן ופעיל בשיעורים, אני יכולה לקשר לילד שהכי אהבתי, דורון. את הילדה שתמיד אוהבת לצחוק ולפטפט באמצע השיעור, אני יכולה לקשר לביאטריס, החברה הכי הכי טובה שלי מאז גן חובה. ואת החבורה של 8 הילדים הכי נחמדים שהכרתי, מלי, שנהב, רחל, דן, שקד, לירון, קרולינה ולילך. הם היו כול עולמי, ואיבדתי אותם. אני עדיין רוצה לדעת מה מקור השריפה. אבל אמא שלי לא מרשה לי לדרוך על העיר הזו שוב. היא אמרה שהיא עיר של מוות, עיר השוממת פושעים. ואם יקרה לי משהו, היא אומרת שהיא תתחיל לאבד את זה. אני מבינה שקשה לה לפרנס אותי, אבל החברים שלי מתו. אני רק יודעת איך, אבל לא למה. אימא צדקה, בעיר הזו יש המון פושעים, אני מבינה שהיא דואגת לי, אבל כול הדאגה הזאתי רק מכניסה אותי תמיד ללחץ. שאני כבר שוקלת על לברוח מהבית, רק דואגת לאמא שלי, אולי יקרה לה משהו? אולי היא תחפש אחריי? אני כול כך דואגת ומרחמת עליה, שאני חייבת להקשיב ולציית לכול מילה שלה. היא מנסה למצוא בעל חדש, מאחר שאבא שלי הוא היה מורה לספורט בבית הספר הקודם, ומת גם הוא בשריפה שהתחוללה אז. כול פעם שאני נזכרת באירוע הזה, אני בוכה דמעות אין סופיות. איך יכול להיות שכול החברים שלי והמשפחה שלי מתו? איך? אני רק רוצה לברר מה מקור השריפה, אמא אמרה שהעיר הזו שממה ענקית של מוות. את זה אני רוצה בעיקר לברר. מה משמעות המשפט הזה. אני אבקש מאמא שלי רשות לנסוע לשמה, או אולי לא.