הדמעות שלי.

זה היה לו עוד יום,לא כל כך מיוחד,
שבסופו בכי היה,כמו תמיד.
עוד דמעה…עוד טיפה…הדמעות,
זולגות לי על הלחיים,
ואני מוציאה את לשוני,לטעום מעט את הטעם המלוח,
אבל זה לא המלוח המוכר,
זה מלוח טעים שכזה…
שונה.
והריסים…נרטבות,
ומרוב דמעות,אני כבר לא רואה.
הפעם,
לא רציתי לנגב אותן,נתתי להן לזלוג…
שיתגלשו…שיחליקו להן, ויגיעו עד לצווארי…
יום אחד יגמרו לי הדמעות.
אני יודעת…
אני מקווה שהפעם האחרונה שאבכה,
לפני שיגמרו לי כל הדמעות,
שהפעם הזאת תהיה משמחה,תהיה רק מאושר…
אמן.