הילדה הזאת… היא אני
כולם שונאים אותך תביני!
תמותי כבר!
נמאס לי ממך!
אולי תזיזי את עצמך קצת ותפסיקי להיות עצלנית?!
תפסיקי לסכסך!
ילדה מגעילה!
מכוערת!
מה את טיפשה איך את לא יודעת את זה?
בא לי להרוג אותך!
כמה עוד תשמעי את המילים האלה?! את מקווה שיפסיקו להגיד… אבל המילים כבר נחרטו בליבך וגם אם הדבר היחיד שתרצי זה בכל ליבך שהן ימחקו.. זה לא יקרה! בלתי אפשרי!
את חורטת את המילים על הגוף! מבטיחה לעצמך "שהכאב הפיזי יגמר, גם הכאב הנפשי יעלם! שהצלקות יעלמו מגופך גם המילים יעלמו מלבך" מקווה שזה באמת יקרה, רוצה לשכוח מהכל!
את מרגישה שהשתגעת אף אחד לא רואה את זה…. אבל זה כי את כל כך טובה בלהחביא את זה! מתאמצת כל כך להתנהג כאילו הכל בסדר… כאילו המילים שזרקו לך נשכחו.. רק שלא ידעו שעדיין כואב!
כמו כל המילים ה"יפות" שנחרטו בלב את מקווה כולך להיעלם! מקווה שזהו עוד קצת וזה נגמר…ימאס לנפש להישאר כאן והיא תחזור למקומה, למעלה במרומים! מקווה שזה יקרה מהר כי אין לך עוד כוח להישאר. אין טעם לחיים, את לבד היית ולבד תשארי!
בכל יום את מתפללת לאלוהים שהסבל יעבור כבר! שיקרה משהו טוב. כל כך טוב שכבר לא יהיה אכפת לך משום דבר אחר! או שפשוט יפסיק להתעקש להשאיר אותך במקום כל כך אכזרי… אבל לא.. גם הוא כבר כל כך שונא אותך הוא לא רוצה שתהיי לידו, ולכן שלח אותך כל כך רחוק…
את חושבת על אותו ניסיון התאבדות מלפני הרבה שנים.. היית בטוחה שזה היום האחרון שלך! שמחת כל כך! לקחת את אותם כדורים שתכננת כבר מראש! בלעת באותו הבוקר לפחות 20 בטוח שיותר… קיוות שתכף זה ישפיע והכל יגמר! תוך שעה באמת הרגשת את ההשפעה.. לא הפסקת להקיא! הקאת את הנשמה… כולם ראו אותך ככה חסרת אונים אף אחד לא ניגש לעזור לך, אף אחד! רק הסתכלו עלייך וחשבו כמה זה מגעיל! זה התחיל בשבע וחצי בבוקר ונמשך עד 11 בלילה את רק מקיאה, כבר אין לך מה… אפילו ההורים מסתכלים עלייך, יודעים שמהבוקר את מקיאה.. ועדיין מתלבטים אם להשאיר אותך בבית או שכדאי לרוץ לרופא!!
פתאום את מצטערת שהתערבת והצעת שלא ימשיכו לחכות ושיקחו אותך להיבדק..
כמובן לא סיפרת להם על אותם כדורים שלקחת באותו הבוקר..
גם הרופא כל כך אדיש! את אומרת לו שמהבוקר זה לא מפסיק! והוא לוקח את הזמן.. מסתכל עלייך מקיאה תנשמה, משכנע את אמא שאולי את בהריון! ואת חושבת לעצמך "ממי בדיוק? אף אחד לא רוצה להתקרב אליי" אבל אומרת בנימוס "לא יכול להיות, לא קיימתי יחסי מין" אחרי שעה וחצי אצל אותו רופא… הוא מלחיט שאולי עדיף להפנות לבית חולים.
עד שהגעתם כבר לא נשארו שרידים לכדורים הקאת את כולם… אז הממצא היחיד של הרופאים הוא "הילדה התייבשה"!
ואת חושבת לעצמך 'כמה טיפשים כולם' מצטערת שהצעת ללכת לרופא.. אולי עוד כמה שעות של סבל בלי שום טיפול… והכל היה נגמר. היית "מתייבשת למוות".
באותו היום את הבנת…שאין אף אחד שאת חשובה לו!
זה סיפור של ילדה… שהיום כבר לפני גיוס… היא וויתרה על מחשבות אובדיות כבר מזמן, אבל הזיכרון נשאר.. המילים הקשות עדיין חרוטות.
היא למדה הרבה על החיים, היא ילדה שמחה, תמיד עם חיוך על הפנים! אוהבת את כולם, גם את אלה שאותה שונאים. הרבה יודעים שעליה אפשר לסמוך, שאיתה אפשר לדבר ולספר, מה שתספרו לה ישאר איתה לנצח, והיא תתמוך ותעודד את שתשכנעו אותה שהכל הסתדר. היא תתן חיבוק כשצריך וגם כשלא.. סתם כדי להזכיר שהיא תמיד פה!
הילדה? כבר לא ילדה… ועדיין היא לבדה, את כל סודותיה שומרת לעצמה, אין לה על מי לסמוך, אין לה עם מי לדבר… היא ניסתה באמת שניסתה כבר הכל.. כולם איכזבו בכל פעם מחדש, והיא סלחה וניסתה שוב… אבל איכזבו ואיכזבו עד שהיא התייאשה והפסיקה לנסות.. היא נסגרה בתוך עצמה.
הילדה הזאת… היא אני!
תגובות (1)
וואו, קשה
מצטערת (זה לא מעניין נכון? אבל רשמתי בכל זאת, בשביל לא לצאת נאצית.)
אה… אם את צריכה חברה, אני פה :), שלחי מייל [email protected]
בכל מקרה, הכתיבה יפה, יש לך את הכישרון :)