אלבום תמונות ישן
באלבום תמונות ישן
מצאתי תמונה של ילדה.
היא הייתה יפה כלכך,
הפילה אותי בקסמה.
עיניה זהרו מחום ואהבה,
ומחיוכה בצבצה שן טיפה עקומה.
עלעלתי בדפי אותו אלבום ישן,
רציתי להכיר כל פרט באותה ילדה,
כל נקודת חן ולמצוא כתם לידה.
חיוכה גדל, עכשיו היא עם גשר בשיניים.
אך עיניה כבר לא זוהרות כפי שהיו,
מאירות במעומעם,
כאילו מסתירות איזה שהוא סוד מעורפל.
וכשהמשכתי לעבור בין הדפים,
לא ידעתי איך שיניה נראו בלי הגשר.
עיניה עייפות, שקיות שחורות מתחת.
ורידים כחולים השתקפו מתוך עורה הדק.
עצמות בלטו, והיא הייתה רזה,
רזה מידי בשביל ילדה,
כאילו לא פתחה את פיה,
אפילו לא בכדי לחייך,
או להכניס אוויר לבטן.
בין הדפים הילדה נהייתה דקה,
כאב לי שלא יכולתי לעזור לה.
בתמונה האחרונה של אותו אלבום ישן,
היו אמא, אבא, אח ואפילו כלב.
רציתי למצוא גם את החיוך של הילדה היפה,
אך הבנתי,
שבסוף האלבום, הילדה היפה נעלמה.
תגובות (4)
להפסיק מה? זה אמיתי? וואו זה ממש עצוב! אני בוכה כאן
להפסיק לכתוב דברים עצובים, זה ממש עושה לי רע אבל אני לא מצליחה לכתוב דברים שמעלים חיוך
להפסיק? זה יצא ממש אבל ממש יפה, גם אם מאוד עצוב. קורה הרבה שעצב ויופי משתלבים. אצלך זה קרה ממש. כן, הסוף עצוב וגם התהליך של אותה הילדה, אך בגל זאת יש כאן יופי כלשהו, המספרת רוצה לעזור לה ומסתכלת במאין תמימות על המצב, כך זה נראה לי. בכל מקרה אהבתי^^
נכון, אך אם תסתכלי על שאר הקטעים שכתבתי, כולם עצובים וכואבים. נמאס לי