סהרה 4
הפעם החלום שלח אותי למקום שמח. נעתי מצד לצד בידיו החמימות של הענק. הוא השפיל אלי את מבטו- עיניו היו מלוכסנות, כמו שלי, אך צבען היה שונה בתכלית. הרגשתי בטוחה בחיבוקו, כאילו כל רצונו הוא בטובתי. דמעה ירדה במורד פניו. הרגשתי את עצמי נקרעת מידיו על ידי אדם זר. פרצתי בבכי, מחפשת אחר דמותו ללא הצלחה. התפתלתי ונאבקתי בדמות החדשה, לפתע זיק הכירות עבר בי. זה היה הזאב.
התעוררתי, בוכה מתסכול על כל החלומות שאיני מבינה. הזאב, האם הוא חטף אותי? סידרתי את העובדות בראשי. זה לא היה חלום, כך החלטתי- זה היה זיכרון.
הציור היה גמור; הנחתי אותו על השולחן והתרחקתי מספר מטרים. תחושת סיפוק עברה בי, אך לא לזמן רב. מולי ניצב דיוקנו של הענק המסתורי, שזהותו החלה והתבהרה.
תגובות (3)
מגניב
זה גם נשמע כמו משהו שאני הייתי עושה (הוזה משהו/זיכרון – מציירת דיוקן) ^^
ותעשי חיים במדינת המגף (:
המדינה ה*בעוטה* ביותר בעולם
סטיגי-דיש
כמה זמן לא קראתי על סהרה;-; למיטב זכרוני בפרקים הקודמים כתבת בגוף שלישי, ועכשיו זה בראשון. אבל למי אכפת, אהבתי. את הפרקון (הפרקים קצרים אז..הם פרקוניםXD), ואת סהרה.