על טבעי פרק 5

״אנחנו צריכים כבר להקים מחנה,יחשיך פה בקרוב״ אמרתי וירדתי מגב הסוסה הלבנה. ״אז מה התכנית למחר?״ שאלה פוקהונטס ״מחר נלך לעצור את שלגיה״ אמרתי וקשרתי את הסוסות לעץ הקרוב אלינו. ״ממש ככה? נעצור אותה?״ שאלה אורורה ״כן אורורה ממש ככה״ החזרתי לה באותו טון דיבור. ״אני אחזור כשתחליטו להיתבגר״ והיא רצה הרחק מאיתנו. ״אני אחזיר אותה״ אמרה פוקהונטס ורצה אחריה כשהיא קוראת בשמה. החושך כבר כיסה הכול. למזלנו המדורה שהדלקנו עוד חיממה אותנו קצת. מרחוק שמענו יללת זאב. אני אנה ורפונזל נשארנו לבד. ״זה בסדר״ ניסיתי להרגיע ״אף זאב לא יתקרב אלינו אם-״ עוד לא הספקתי להגיד עם האש לא תכבה וכבר זאב עם עיינים אפורות הגיח מתוך החשכה לכיווננו. נראה שהאש לא הרתיע אותו והוא המשיך להיתקדם לעיוורינו. אנה ורפונזל החלו לצעוק מרוב בהלה ואני ניסיתי להרגיעם- למרות שבתוכי פחדתי, אך קולי נבלע בין הצרחות שלהם. הכול החשיך. לפתע נשמע קול גברי מאחורי ״אל תדאגו היא לא תעשה לכם כלום״ אמר הקול המרגיע. פקחתי את עייני שכנראה נסגרו באוטומט וגיליתי שלידי עומד נער כבן 17 עם שיער חום בהיר, גלימה אדומה שכרגע החזיק בידו על בגדיו סימן המלכות ועל חגורתו תלוייה החרב המלכותית. ״אתה הבן של קייט ושל וויליאם? אתה הנסיך מקסים?״ שאלתי והוא אחז בידי והקים אותי ממצב הכריעת ברך. ״כן״ הוא אמר בחיוך והוסיף ״אני מצטער על המקרה איתה״ הוא אמר והצביע על הזאבה ״היא בדרך כלל לא עושה בעיות״ והניח עליה את הגלימה האדומה. בדיוק כשבאתי לשאול מה הוא עושה הזאבה בוכה לאישה יפיפיה בעלת שיער שחור עד אמצע הגב ועיינים כחולות. ״תצתרכו להביא לה בגדים, כרגע אין לה אם אתם מבינים למה אני מתכוון…״ היא ערומה?! הנערה הסמיקה בביישנות. רפונזל הביאה לה אחת מהחולצות שלה ואנה הביאה לה חצאית וגלימה כחולה אך הנערה נענעה בראשה לשלילה ״זה בסדר, הגלימות שלי תמיד אדומות״ והנסיך הסביר ״זאת אמילי, בת הלוויה שלי״ הנערה חייכה ״היא ננשכה ע״י זאב כשהייתה קטנה ולכן בכול ירח מלא היא תהפוך לזאב אלא אם היא תלבש אדום שזה ככול הנראה מדכא את הצד הזאבי שבה. אני בטוח שהיא מצטערת שהפחידה אתכם, כשהיא משתנה לזאב קשה לה לזכור מי איתה ומי נגדה״ הוא הביט בה בהערצה ואז בנו ״אתה לא מפחד.. מזאבים?״ מבטו הקשיח
״ממנה לא, אבל פעם כשהלכתי לצוד ליד הארמון ביער שמעתי צרחות, הם היו של אמי. כשהתקרבתי..״ הוא נראה כיאילו הוא לא רוצה להמשיך אך הוא המשיך בכול זאת. ״אבי ננשך ע״י זאבים. זה היה מחזה הכי מזעזע שראיתי ושכנראה אזכור לכל ימי חיי. הוא מת מיד אחרי שננשך. אז להגיד שאני פוחד מהם, זה לא מדוייק אבל בלוויתו של אבי נדרתי שאני הולך להרוג את הזאב שעשה לו את זה ומאז אני תמיד בחיפושים אחרי הזאב הזה״ הוא הביט לרצפה שקוע במחשבות. ״אני מצטערת״ אמרתי מרכינה את ראשי, ״זה בסדר. את לא אשמה אף אחד לא אשם בזה״ כעבור רגע הוא נראה יותר טוב ״אז, לאיפה אתם הולכות? אתם נראות מצוידות טוב״ אמר הנסיך בחיוך ״אנחנו מתכוונות להחזיר חברה לפני שהיא תגרום לטעות״ הוא חייך יותר בחביבות ״אז נראה לי שתצטרכו עזרה. לא יזיק אם אני אצתרף אליכם נכון?״ הוא שאל וכיאילו ענה לעצמו הוא קשר את הסוס החום שלו לייד הסוסים שלנו והתיישב לידינו.
אחרי שאכלנו ודיברנו הרבה.. ״אני חושבת שהגיע הזמן לישון, מחר יום חדש, ומסע ארוך לפנינו״ אמרה אנה וכולנו הסכמנו ושכבנו על האדמה הקרה. נירדמתי כשמבטי מופנה אל הירח הלבן והמלא שבשמיים..