המפקד?אני אוהבת אותך. פרק 1

אני כריסטינה או כריס איך שהחברים קוראים לי, תלמידת בית ספר כיתה י"א בבית הספר הצבאי הריאלי, בת 17, יש לי מפקד מושלם, אני מאוהבת בו כבר במשך שנתיים, קוראים לו מיכאל, הוא מודע לזה ולשמחתי הרגש בנינו הדדי, זה התחיל משנה שעברה, השנה סוף כל סוף הוא משתחרר.
שנה שעברה הוא שם לב שהיחס שלי הוא הכי טוב כלפיו ואני הכי משקיעה בשבילו, שמתי לב שהיחס שלו גם טוב מאוד אליי שבשבילי הוא הופך הכל כדי שאני אקבל את מה שברצוני לקבל,
שלחתי לו הודעה בערב "המפקד ?" עם סמיילי מחייך אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה "כן כריס?"
חייכתי, הייתי בטוחה שהוא יסנן אותי כי לא דיברנו מעולם. "אני צריכה לדבר איתך" רשמתי לו והתנתקתי מהוואצאפ, קיבלתי שוב באותה השנייה את ההודעה הבאה 'גם אני צריך לדבר איתך כריס, זה ממש חשוב לי מתי את יכולה להגיע אליי מחר ?' נבהלתי, חשבתי עשיתי משהו "בהפסקה הגדולה המפקד" רשמתי לו בזריזות וקיבלתי הודעה של לב בחזרה, מה לענות לו לאזעזל? לא נענה לו.
השעה כבר 23:02, אני צריכה ללכת לישון אבל אני מסתכלת על הלב שהוא שלח לי, למה הוא שלח אותו ? אני עדיין מנסה לפענח את זה, אולי אני אלך לישון ויגיע מחר ואגלה מחר מה פשר הלב? מה פשר הרצון שלו לדבר עימי?, אני עוצמת עיניים ונרדמת.
– – – – – – – –
אני פוקחת עיניים לצלצול השעון המעורר שלי, מנתקת אותו ובאותו הרגע רואה שיש לי הודעה,
"אל תשכחי שאת באה היום לדבר איתי בהפסקה הגדולה כריס" ובסוף סמיילי מחייך, מה לאזעזל עובר עליו? אני מתחילה להאכיל את עצמי סרטים, 'הוא רוצה להעיף אותי', 'הוא רוצה להעביר אותי לכיתה אחרת', 'הוא יודע על זה שלא עשיתי שיעורים אצל המורה המעצבנת למתמטיקה',
"קומי כבר ! יש עוד חצי שעה למסדר" שמעתי את נויה צועקת לי. "קמה קמה" החזרתי לה בצעקה, קפצתי מהמיטה וישר שמתי מדים, אני אוהבת את המדים האלו הם נותנים לי להרגיש גאה במדינה שלי ובעצמי, הלכתי למקלחת שטפתי את עיניי החומות ואת פניי והתאפרתי, מסקרה וקצת אודם לא משהו מיוחד, אספתי את שערי הזהוב לזנב סוס גבוה ויצאתי מהאמבטיה.
"בואי חמש דקות" נויה שוב צועקת עליי, "תסתמי את הפה כבר את סתם מלחיצה אז נאחר מי ישמע" נמאס לי ממנה פשוט נמאס.
– – – – – – – –
לא יכול להיות, הוא הסתכל עליי במבט עדין וחמוד, המפקד פשוט אמר לי בוקר טוב מאמי,לעולם הוא לא היה אומר לי את זה,עכשיו בדוק עובר עליו משהו.
סוף מסדר אני לוקחת את התיק ועולה לכיתה בעודי מסמסת למפקד, "המפקד אולי אני אצא מהשיעור הראשון ונדבר?" , "בואי,אני אביא לך אישור כניסה אחרי זה" הוא ענה לי דקה אחרי שנשלחה ההודעה.
הצלצול המחריש והמגעיל נשמע ברחבי הבסיס והבית ספר, שמתי את התיק ואמרתי למורה שאני יורדת לחדר המפקד, "תחזרי מהר, החומר חשוב ובקרוב מבחן" מלמלה בשקט אחרי שכבר פניתי לכיוון היציאה.
הגעתי ליד חדר המפקד, דופקת בדלת, "כן" קולו הגברי של המפקד נשמע מבפנים, אני בודקת שאני מדוגמת ונכנסת לבפנים, חיוך רחב הופיע על פניו היפות, יש לו עיניים חומות כדבש ושיער בהיר, זיפים כי הוא שכח להתגלח אחרי החג וכמובן השפתיים העבות והלחיים הנפוחות, כל כך גברי, כל כך הטעם שלי, "שבי !" אמר בטון תקיף, עיניי נפקחו לרווחה מרוב בהלה והתיישבתי בזריזות. "כריסטינה" הוא נאנח, "כן ?" עניתי לו "אני צריך עצה ממך" חייך חיוך קטנטן, "ממני ?" הרמתי גבה ורציתי לצחוק לו בפנים, עצה ממני? באמת? מה אני פסיכולוג? , "כן כריסטינה, מה תגידי על זה שמפקד מתאהב בתלמידה ?", אומייגאד הוא התאהב בתלמידה, למה אף פעם זה לא יכול להיות הדדי לאזעזל למה? אני אוהבת אותו!!!, הסמקתי מעט, "זה הגיוני, כולנו בני אדם המפקד" עניתי לו בעודי מרגישה שלחיי מאדימות, "כריסטינה את מאוהבת בי נכון?" הוא שאל ישירות, מה אני אמורה לענות לו? אני אבודה כרגע, איזה בדיחה אני. אם אני אגיד שכן הוא יצחק עליי, אם אני שלא הוא ימשיך להתייעץ איתי ואז יכאב לי, "כריסטינה?" הוא שוב פנה אליי והסתכל במבט שואל, "לא עונה על זה" השפלתי את מבטי למטה, "כריסטינה!זה הדדי!אבל…ויש אבל.."
אבל מה,אבל מה? למה הוא השתתק? למה הוא מסתכל לי על העיניים ואז על השפתיים? לא הולכת לנשק אותו,אחד המפקדים עלול להיכנס,אסור לנו. לפחות לא בשטח הבסיס.
אני אוהבת אותו,הוא אמר שזה הדדי,החיוך פתאום השתלט עליי,אני מרגישה אבודה אבל מאוהבת.