״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 22

נקודת מבט זוהר:
״איך זה שאני יושב ומחכה לה, כולם כבר מדברים איך אני שוכח מהחיים אשר היו עד עכשיו…״ שרתי לי בדרכי לקפיטריה.
לא יודע למה אבל קמתי עם מצב רוח טוב הבוקר.
הגעתי לקפיטריה, הקפיטריה הייתה רועשת ומפוצצת בילדים, אני רגיל לבוא בכל בוקר כשהקפיטריה עוד לא כל כך מלאה, וכשרק כמה ילדים בודדים נמצאים בה. העפתי מבט בשעון. כן… זה בהחלט הגיוני שהקפיטריה תהיה מפוצצת בשעה כזאת.
ראיתי את החברים שלי מרחוק ופסעתי לכיוונם.

נקודת מבט תאיר:
״זוהר מגיע, זה לא טוב.״ מלמלתי והבטתי בסתיו. סתיו חייך אליי חיוך מעודד.
״הכל יהיה בסדר.״ הוא אמר ברוגע והניח את ידו על ידי.
״ואתם, תזהרו לפלוט משהו ליד זוהר בטעות.״ אמרתי לאליאן, לירון ושביט שישבו איתנו בשולחן.
״תותי, אתם תצטרכו לספר לזוהר עליכם מתישהו.״ אמרה אליאן ברוגע.
למעשה היא צודקת, אבל לפני שאני מספרת לזוהר עליי ועל סתיו, אני רוצה לבדוק עד כמה זה באמת רציני בינינו.
מאז ותמיד זוהר הרחיק ממני בנים, שמר עליי שלא אפגע, הוא יטרף כשישמע עליי ועל סתיו.
״מה צריך לספר לי?״ שאל זוהר. כולנו השתתקנו והתחלנו להעביר מבטים מאחד לשני.
״זוהר… לא הגעת קצת מאוחר היום?״ שאלתי בשביל להעביר נושא.
״כן, קמתי מאוחר. עכשיו תענו לי על השאלה, מה צריך לספר לי?״ הוא שאל.
בלעתי את רוקי, לא ידעתי מה לעשות באותו רגע. הבטתי בסתיו שהביט בי ברוגע וחייך אליי חיוך מעודד. זהו זה, החלטתי. אני עושה את זה, אני מספרת לו. אליאן צודקת אין טעם להסתיר את זה ממנו.
לקחתי כמה נשימות עמוקות. ״רצינו לספר לך ש…״
״רצינו לספר שכולנו הולכים לבאולינג ביום שישי.״ אליאן אמרה.

נקודת מבט אליאן:
ראיתי איך תאיר מתחילה להסתבך עם ההסברים אז החלטתי לעזור לה.
״רצינו לספר לך שכולנו הולכים לבאולינג ביום שישי.״ אמרתי וזייפתי התלהבות.
לא רציתי לשקר לזוהר אבל לא הייתה לי ברירה. תאיר סיפרה לי איך זוהר מגונן עליה בכל מה שקשור לבנים, ידעתי מה יקרה עכשיו אם הוא יגלה הכל.
״מה באמת?״ שאל לירון בהתלהבות.
ואני הבטתי בו במבט אזהרה.
״ברור שכן! יהיה כיף.״ אמרתי בהתלהבות מזוייפת.
״ברור שיהיה כיף, בכל זאת למדת לעשות כיף מהטוב ביותר.״ אמר זוהר וחייך וחייכתי אליו חזרה מאולץ.
״טוב, אני הולך להביא לי משהו לאכול, אני רעב מת.״ אמר זוהר.
״פיו…״ תאיר נאנחה.
״שניכם חייבים לי בענק.״ אמרתי והצבעתי על סתיו ותאיר.
״תודה.״ אמר סתיו.
״רגע, לא הבנתי, יוצאים לבאולינג ביום שישי או לא?״ שאל לירון.
״אויי לירון.״  אמרה שביט באנחה.
״אז זה כן או לא?״ הוא שאל.
״אתה יודע לירוני, יש פעמים שפשוט בא לי להכחיש כל קשר משפחתי אלייך, וזה אחד מהפעמים.״ אמרתי בציניות.
״סורי אוחתי, לא משנה כמה שתנסי להכחיש כל קשר אליי, החיצוניות שלך מסגירה אותך.״ הוא אמר ואני הבטתי בו בשאלה וכך גם כל השאר.
״תראי, הרי את היופי ירשת ממני.״ הוא אמר בגאווה.
״ממך?״ שאלתי בלגלוג.
״כן ממני. ממי אם לא ממני.״ הוא אמר.
״אולי מאימא.״ אמרתי בהתגרות וחייכתי חיוך ארסי.
הרבה אומרים שאני ואימא שלי דומות מבחינה חיצונית, אבל אני לא כל כך מסכימה איתם.
״שונא אותך.״ סינן לירון.
״אני יותר.״ אמרתי וחייכתי חיוך מתגרה.
״תגידו ככה זה כל הזמן אצלכם?״ שאלה שביט בגיחוך.
״תמיד.״ אמרנו אני ולירון ביחד.
ואז זוהר חזר והתיישב לידינו.

נקודת מבט זוהר:
״אז איפה היית עד עכשיו?״ שאל סתיו.
״ישנתי.״ עניתי בכנות.
״ממתי אתה ישן אתה?״ שאל סתיו בגיחוך.
האמת, כשאומרים את זה ככה זה באמת מוזר. בפנימיה אני ידוע בתור פרפר לילה, בגלל שאני מגיע בשעות מאוחרות לפנימייה וקם מוקדם בבוקר.
״תתפלא. אבל גם אני עייף לפעמים.״ אמרתי.
״וואו, כבר ממש מאוחר. כדאי שנצא לכיוון מבנה הכיתות.״ אמרה תאיר.
״יאללה, לכו תלמדו י׳חבורת חרשנים.״ אמרתי להם.
״תשמע קטע, גם אתה חלק מהחברות חרשנים הזאת.״ אמרה אליאן.
״ממתי?״ שאלתי בלגלוג.
״מהרגע.״  ענתה אליאן.
״תגידי, נפלת על הראש או מה. ממתי אני הולך ללמוד?״ שאלתי בגיחוך.
״מעכשיו.״ היא ענתה.
״ולמה לי?״ שאלתי.
״כי יש לנו עסקה, זוכר?
חבל שכל העסקה תבוטל בגללך.״ היא אמרה וחייכה חיוך ממזרי.
כולם הביטו בנו במתח.
״בסדר… אני בא.״ נאנחתי.
״וואו, את זה אני חייב לראות.״ אמר סתיו בגיחוך.
״חבל שאני לא יכולה לראות את זה.״ אמרה תאיר באכזבה.
״אל תדאגי, מבטיח לספר לך הכל.״ אמר סתיו וחייך אליה. 
״מתערבת איתכם שאפילו שניה אתה לא שורד בכיתה.״ אמרה שביט.
״את זה עוד נראה.״ מלמלתי.
אם יש דבר שאני שונא כמעט באותה שאני שונא צפונבונים זה להפסיד, פשוט שונא להפסיד, אני תמיד חייב להוכיח שאני הכי טוב בכל דבר.
וככה עברה כל הדרך, כולם מריצים עליי דאחקות.
האמת, מה לי ולזה?
אפילו דקה אני לא אוכל לשרוד בכיתה. אני לא עושה את זה בשבילי, אני עושה את זה בשביל אליאן, אני לא רוצה לאכזב אותה, אתמול בקניון היא עשתה את המקסימום בשבילי ועכשיו תורי להחזיר לה באותה מידה, אבל בכל זאת קיים בי החשש שלא אצליח לעשות את זה ואני עלול לאכזב אותה.
״אני בטוחה שתצליח להסתדר בכיתה שבע שעות.״ אמרה אליאן.
״וואו, את ממש מעודדת.״ אמרתי.
״קטן עליך, פתרת עשרה תרגילים במתמטיקה בעצמך, אז מה בשבילך לבלות שבע שעות בתוך כיתה מסכנה?״ היא אמרה בעידוד.
באותו רגע אליאן נתנה לי בטחון, הרגשתי שהיא באמת מאמינה בי.
״טוב, ניפגש בהפסקה, תגיד לי איך היה.״ אמרה אליאן בחיוך והיא ותאיר פסעו לכיוון המסדרון של כיתות י״א וארבעתנו נכנסנו לכיתה.
״שלום לכולם, השיעור מתחיל ברגע זה.״ אמרה המורה כשעמדה בפתח הכיתה.
מעכשיו שבע שעות למידה בואו נקווה שאחרי זה אני אשאר שפוי.
~
״תקופת השואה הינה מונח מקובל לציון הטרגדיה הגדולה שבאה על העם היהודי באירופה…״ המורה הכתיבה לנו.
זה כבר השיעור השישי נשארה עוד שעה והסיוט הזה נגמר. אני לא מאמין שהצלחתי להחזיק בכיתה יותר מעשר דקות, שש שעות!
״תאמין לי אחותי הזאת… עושה פלאים.״ אמר לירון.
״כן…״ מלמלתי.
״אתה אשכרה מפחד ממנה.״ אמר לירון בגיחוך.
״לא מפחד ולא נעליים.״ אמרתי בחצי צעקה.
״שיהיה שקט שם!״ המורה צעקה.
״תגיד מה שתגיד, ההשפעה שלה עליך מדהימה, תראה אותך יושב בכיתה ולומד כמו ילד טוב.״ הוא אמר.
האמת שבדבר אחד הוא צודק, לאליאן יש השפעה עליי. זה מדהים אבל כל מה שחשבתי עליו על היום זה על כמה הייתי רוצה שאליאן תהיה גאה בי. אני כבר מת לספר לה שלא נישברתי שנלחמתי.

נקודת מבט אליאן:
״שלושה ימים ושלושה לילות היה יונה נתון במעי הדג ואין ליבו נוקפו ומעוררו…״ המורה הכתיבה לנו.
לא הייתי מרוכזת בשיעורים בכלל, חשבתי על זוהר, הייתי סקרנית לדעת מה איתו, אם הוא מסתדר, אם הוא נמצא בכיתה ולומד או שהוא נשבר ושבכלל הוא מסתובב בחצר.
העפתי מבט בשעון, היום לא זז. רק עוד חצי שעה והסיוט הזה נגמר.
בזמן הזה הרשיתי לעצמי להניח את ראשי על השולחן ולנוח.
~
״אליאן, אליאן!״ תאיר קראה לי והחלה לנער אותי מצד לצד.
פקחתי את עיניי באיטיות.
״מה…״ מלמלתי.
״קומי, השיעור נגמר כבר מלפני עשר דקות.״ היא אמרה.
הזדקפתי מיד במקומי ואספתי את הדברים שלי בזריזות ולאחר מכן תאיר ואני ירדנו למסדרון של כיתות י״ב.
אוף, כבר כל כך הייתי סקרנית לדעת מה עם זוהר.
״היי.״ אמרתי לכולם.
״תשמעי אוחתי… את עושה פלאים.״ אמר לירון ואני הבטתי בו בבלבול.
״שבע שעות שלימות הילד ישב ולמד כמו ילד טוב.״ הוא אמר והצביע על זוהר.
״באמת?״ שאלתי בפליאה והעפתי מבט בכולם.
״אפילו אותי הוא הפתיע.״ אמרה שביט.
הבטתי בזוהר וחייכתי, כל כך שמחתי שהוא לא וויתר לעצמו, זוהר החזיר לי חיוך.
״ידעתי שתצליח.״ אמרתי לזוהר.״ וחייכתי אליו. הייתי גאה בו. גאה בו שהוא לא וויתר ונתן את הכל בשביל להצליח.
״טוב… אני לא יודע מה איתכם, אבל הלימודים האלה בהחלט עשו לי חשק לאכול.״ אמר לירון.
״כשאתה צודק אתה צודק.״ אמר סתיו.
״היינו פה?״ שאל לירון וכולנו התחלנו לפסוע לכיוון הקפיטריה.