טעות בהתאהבות ~ פרק 2

"זה קרה בטעות, אני רק רציתי שהוא ישים לב לאריקה.. זאת לא אשמתי שהוא התאהב בי" אמרתי, שכבתי על מיטתי, בוהה בתקרה.
"וחוץ מזה, אוף זה לא היה אמור לצאת ככה.. זה אפילו לא הגיוני, זאת אומרת..כן, נכון, היינו מדברים הרבה, ונפגשים הרבה.. אבל, זה בשום פנים ואופן לא היה אמור לקרות. מה שקרה אתמול והיום בצהריים. זאת הייתה פשוט טעות!"
פרוספר מילמל יללה חתולית וקפץ בעצלנות על מיטתי. כמעט שכחתי שאני מדברת לחתול..
נאנחתי.
"ריי" אימי התפרצה לחדרי בפתאומיות.
"מה?" התרוממתי בעצבנות ונשענתי על מרפקיי.
"מתי את הולכת לעבודה?" היא שאלה.
"בחמש" אמרתי.
"אוקיי..ואת יודעת שעכשיו חמש , נכון?"
"מה??" קמתי במהירות מהמיטה.
היא צחקה, "תהני" היא אמרה ויצאה מהחדר.
"מוזרה" מלמלתי תוך כדי שאני לובשת את הג'ינס הכהה שלי.
אמא שלי תמיד הייתה כזאת.. איך לומר את זה.. לא אימהית.
טוב אולי זה בגלל העובדה שהיא ילדה אותי בגיל 18.
או בגלל העובדה שהיא בעצמה עדיין ילדה.
היא תמיד הייתה כזאת, ילדותית, מחפשת לי רק בנים ורק מסיבות שוות באיזור שאני אוכל לצאת אליהם.
אולי זה אחד הדברים שגרמו לי להיות כלכך.. אנטי מסיבות, אנטי בנים, אנטי חיים..
עד שאריק נכנס לתמונה..
אני ואריק, טוב זה סיפור דיי מסובך.
לפני שלוש שנים, כשעליתי לתיכון.. כמובן שאריק היה הילד הכי, אבל הכי שווה בתיכון!
זאת אומרת..היה לו קסם מיוחד, הוא היה חתיך ומוכשר.. מה שגרם לכל הבנות בתיכון לרצות אותו ולהימשך אליו..גם לבנות שגדולות ממנו.
וכמובן גם לאריקה, החברה הכי טובה שלי..
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהיא רק שמעה עליו מכמה בנות שהיו בשכבה מעלינו, בחיי רק מהתיאורים שלהן היא התחילה לרייר.
ואמרתי לה שהוא לא בשבילה, וניסיתי להוריד אותה מהרעיון שיום אחד הם יהיו ביחד.
אבל.. אז הבנתי שזה לא ילך, כמו כל שאר התיכון. אריקה נשארה ונשארת עד היום מאוהבת באריק עד מעל הראש.
ועד שחשבתי כבר להשלים עם המציאות. הגיע זמן המסיבה.
אני לא חושבת שאני אשכח איי פעם את במסיבה הזאת, זאת הייתה מסיבה לשכבה י' , מסיבת תחילת שנה לכבוד עלייתנו לתיכון.
השתכרתי, והוא.. פשוט דאג לי, והחזיר אותי הביתה. הגיע משום מקום והוציא אותי מערב שיכל להיגמר ממש רע.
ואני רק רציתי להכיר לו את אריקה.
אז דיברנו
ודיברנו
ודיברנו
ודיברנו
שלוש שנים.
אלוהים למה דווקא בי, ומה יקרה כשאריקה תגלה. היא תתחרפן. היא תשנא אותי!
אסור שהיא תדע!!
יצאתי אל מחוץ לביתי, לעזאזל אני מאחרת.
התחלתי לרוץ ברחוב לתחנת האוטובוס. אוף אני ממש חייבת רישיון. ואוטו..
התיישבתי מתנשפת בתחנת האוטובוס.
שיט, שיט, שיט, שיטטט
שכחתי את הכסף בבית! לפני שממש איבדתי את העשתונות רכב שחור וחדש עצר מולי.
זיהיתי מיד את הרכב.
היום הזה יכול להיות יותר גרוע מזה (?)
"נכון שאת צריכה טרמפ לעבודה? ונכון שאני כמו תמיד מציל אותך מאיחור?" הוא שאל או יותר נכון אמר וחייך את החיוך המעצבן הזה שלו. לעזאזל הוא חתיך.
נאנחתי ובלי יותר מידי ברירות עליתי לרכבו של אריק.
הוא היה נראה דיי מופתע.
"ככה עולה? בלי שום וויכוח לפני?" הוא שאל עדיין בחיוך כשהתיישבתי לידו במושב הקדמי.
"שכחתי את הכסף בבית" חייכתי חיוך קטן ומובך והשתדלתי לא להתסכל עליו.
הוא צחק והתחיל לנסוע.
תוך כמה דקות כבר היינו במסעדה שבה אני עובדת.
"תודה על הטרמפ" מיהרתי לצאת מהמכונית במהירות ולהתחמק ממנו כמה שיותר מהר.
אוח זה כזה מביך אחריי מה שקרה בצהריים. ואתמול. אוי אלוהים אתמול.
"חכי" הוא צחק ויצא גם הוא מהמכונית.
מה הוא עושה?
"אני ממש מאחרת אריק" ניסיתי להגיד.
"אוקיי כנסי, לא מנעתי ממך את זה" הוא אמר בחיוך ונכנס למסעדה.
"אוקיי (?!)" אמרתי ספק לעצמי ספק לו ונכנסתי למסעדה.
כשנכנסתי אריק כבר החליף כיפים עם המנהל שלי, מה לעזאזל?
"היי ריי, טוב שבאת" אמר לי תומאס המנהל שלי כשהבחין לי וקרא לשאר המלצרים לבוא לקבלה.
"טוב , אז היום מצטרף אלינו מלצר חדש לצוות. תקבלו אותו יפה ואל תעשו לו חיים קשים.. למרות שניראה לי שהוא ישתלב כאן מהר. ברוך הבא לעבודה אריק" תומאס חייך ואריק שהביט בי בחיוך.
אלוהים. כששאלתי אם היום הזה יכול להיות יותר גרוע מזה..לא באמת התכוונתי לזה-_-