°•המכשפה הנודדת•°- לתמיד (פרק 24)

°•לתמיד•° – פרק 24

ארו רקד לצידי. הייתי לבושה בשימלה יפיפיה בצבע סגול לילך עם כתום שקיעה. השיער שלי נקשר מאחור בתסרוקת מדהימה. את סהר ואלואי השארתי אצל השתיינים, ןבינתיים שנינו נהנינו בטירוף.
הבעיה עם סם המשאלות היא כמה שהוא משכר- על כל משאלה הראש מתערפל. אבל לא היה לי אכפת- אני הבעתי כמה שרק רציתי. על ארו כמובן זה לא השפיע, כי אלפים יותר עמידים משאר המינים. בשניה הרחבה רוצפה יהלומים, זוגות התנשקו, מאכלים הופיעו ללא התרעה מוקדמת, מאות חתולים וכלבים שוטטו על הרצפה ובחדר שרר בלאגן מוחלט שהיה אחרי הכל נפלא.
היו משאלות שהן מחוץ לתחום, דוגמאת זימון המתים והשגת עוד מהסם. מטרת ההגבלות למנוע הופעת גופה באמצע הנשף. גם לכשף אנשים אחרים לא יכולנו, בשביל שלא יקרו מקרי אונס וכדומה, וגם אם ינסו לנצל את השכרות השיכור יוכל להימלט. לגבי שנינו, לא היה שום צורך בכך, מכיוון שסמכתי על ארו שישמור עלי ולא ינצל אותי, והוא בהחלט לא היה מנצל אותי גם אם היה מנסה, כי אהבתי אותו מספיק כדי להסכים לכל מה שרצה בכל מקרה.

'היא שיכורה' הבנתי בעודי צופה בה לוקחת עוד שלוק מהסם. לא נגעלתי מהעובדה הזו, כי ידעתי שהיא בכלל לא שותה כדי להשתכר.ובכל מקרה לסם אין ריח, טעם או תופעות לוואי אחרות. להפך- ככל ששתתה יותר, כך הפכה יותר מושכת ויפיפיה. התחלתי לדאוג מכמה אנשים אחרים שצפו בה בחמדנות, האם אני אוכל להגן עליה מעדר השיכורים? כמובן, החלטתי. הייתי הצלול היחידי בחדר.
לרגע קינאתי בהם. סילם כל כך נהנתה מהטשטוש והשכחה, אם רק הייתי יכול, הייתי מצטרף אליה. והסם ממילא עובר בתוך 24 שעות.. שקלתי את האפשרויות לרגע והבעתי משאלה. הרגשתי את הראייה מטשטשת ואת השליטה העצמית הולכת ונעלמת. אז ככה מרגיש להיות שיכור? לא אהבתי את התחושה. סילם גררה אותי החוצה בצחוק. "אני חושבת שאפשר לחזור למלון" ביקשה. הנהנתי. "אבל קודם, אני רוצה שתגשים לי משאלה בבקשה" אמרה ונצמדה אלי. עשיתי כל.שביכולתי להישאר פה, להישאר איתה..
טיילנו בעיר. "לאן את לוקחת אותי?" שאלתי. היא נעצרה מול חנות השמלות שזיהיתי במעורפל מאתמול. "היא אמרה.." מילמלה ונכנסה לחלק האחורי של החנות. באתי בעקבותיה. קראתי את השלט. היא הביטה בי. נשכתי את שפתי והנהנתי.
בבוקר התעוררנו ללא הנגאובר, מופתעים להיזכר במעללות הלילה של אתמול. ישלבתי את ידי בידה, הקעקוע החדש מתחבר ומשלים את שלה לצורה של ורד בודד. לא היו בי חרטות, והבנתי שגם בה לא. "אנחנו קשורים עכשיו" אמרתי. היא חייכה ונישקה אותי.