חרדות
הגשם ירד בחוץ והעננים כיסו את השמש, בהלה גדולה היתה בכיתה ו'1, ילד התעלף, הוא בסדר ולא נפגע אבל אני נפגעתי, לא ברור איך, אבל שנגמרו הלימודים באותו יום שישי הרגשתי סחרחורת חזקה וביקשתי שאבא שלי יקח אותי הביתה. כשחזרתי הסחרחורת התגברה וכמאט התעלפתי, הרגשתי שמיליוני עיניים בוהות, במצלמות קטנות ולא נראות, אלה לא היו סתם עיניים הן היו העיניים של הכיתה שלי שעומדים מאחורי המצלמה שלא היתה באמת שם וצוחקים, עליי. קראתי על זה בספר שקיבלתי השנה מקופת חולים מכבי על התבגרות, היה כתוב שם שקוראים לזה "חרדות התבגרות" וזה רגיל. חייתי בפחד, בהרגשה שמישהו שופט אותי, מסתכל עליי, כשאני במקלחת בעיקר. התחלתי לשמוע 'צחוק מעבודה' באייפד כדיי שלא יהיה שקט, ואחר כך גם כששיחקתי במחשב. זו היתה תקופה של מעבר דירה אז כשבאתי לסבתא שלי והיא לא היתה בבית פחדתי לצאת מהחדר, כי מישהו מסתכל עליי מאחור, עולות בי דמאות עכשיו כשאני כותבת את זה אבל הייתי צריכה להוציא את זה לאנשהו. ההורים שלחו אותי לפסיכולוג שדיבר איתי כל שבוע ועזר לי, אחרי שנה הכל נפסק. העיניים הפסיקו להסתכל וגם השד שמיתחת למיתה של ההורים שרצה לתפוס לי את הרגל ולהכניס אותי מתחת למיתה הלך ולא חזר. וגם הליצן שהסתכל עליי שהיתי לבד בבית נעלם, אבל זה עדיין, עד עכשיו אני לא יכולה להתקלח בלי מוסיקה כדיי שלא יהיה שקט, אבל אני תמיד אזכור את ההרגשה הזו, של פחד מדבר שאני יודעת שלא שם. אני שמחה שעברתי את זה, אני חייבת להגיד שזה נדיר מאוד ולא קורה לכל אחת, למזלן של אלה שזה לא אצלן…
תגובות (2)
מכירה את זה לגמרי……
אני עכשיו בתקופה כזאת של חרדות ושל דמיונות שמלחיצים אותי ^_^
מעודד לשמוע שזה לא רק אני ושבסוף זה עובר……. :)
זה עובר אבל דיי קשה. את הולכת לפסיכולוג?