״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 21

נקודת מבט תאיר:
התעוררתי מוקדם היום לשם שינוי. הבטתי באליאן שעוד הייתה ישנה, פסעתי לכיוון חדר האמבטיה. עשיתי מקלחת חמה, אין כמו לפתוח את הבוקר עם מקלחת חמה.
יצאתי ממקלחת כשמגבת כרוכה סביב פלג גופי, פסעתי לכיוון ארון הבגדים שלי והוצאתי סוודר בצבע קרם ומכנס שחור.
הרמתי את שיערי לקוקו גבוה, והתאפרתי איפור עדין, אבל ממש עדין.
העפתי שוב מבט במראה והייתי מרוצה ממה שראיתי. קשרתי צעיף מסביב לצווארי וחבשתי כובע צמר שהתאים לסוודר שלבשתי, נעלתי את המגפיים שלי ויצאתי מהחדר בצעדים קטנים וזהירים, נזהרת שלא להעיר את אליאן.
הסתכלתי על השעה, השעה הייתה קצת מוקדמת, טוב נו… כנראה שהיום אוכל את ארוחת הבוקר מוקדם מהרגיל. בדרך לקפיטריה עשיתי סיבוב קטן בחצר, איך שיצאתי לחצר משב רוח קר ליטף את פניי והחלו טפטופים של טיפות גשם.
בחצר כמעט ולא היו ילדים חוץ מכמה ילדים בודדים. חיפשתי את זוהר. זוהר תמיד קם מוקדם בבוקר ומסתובב בחצר, אבל לא ראיתי אותו הפעם.
״היי.״ אמרתי למזי בזמן שנכנסתי לקפיטריה.
״היי תאירי, אני לא רגילה לראות אותך בשעות כל כך מוקדמות.״ אמרה מזי בפליאה.
״כן… קמתי דיי מוקדם היום.״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
״טוב, אל תעמדי סתם ככה, יש הרבה עבודה.״ אמרה מזי ואני הבטתי בה וחייכתי.
מזי היא כמו אימא שלי, אני מדברת איתה על הכל, היא עוזרת לי, מעודדת אותי ונותנת לי בטחון.
״אני הולכת להביא עוד לחם מחדר העבודה, תמשיכי להכין את הסנדוויצ׳ים.״ אמרה מזי ואני הנהנתי בראשי להסכמה.
המשכתי להכין את הסנדוויצ׳ים תוך כדי זמזמתי לי שיר שאני אוהבת.
״מזי, אני צריך…״ לפתע שמעתי קול גברי שגרם לי מעט לבהלה והפסקתי לזמזם מיד.
הרמתי את ראשי וראיתי את סתיו.
״תאיר!״ הוא אמר בפליאה כשראה אותי.
״היי.״ מלמלתי.
״היי, מה את עושה פה?״ הוא שאל.
״עוזרת למזי עם הארוחת בוקר.״ עניתי והמשכתי להכין את הסנדוויצ׳ים. ניסיתי כמה שפחות ליצור איתו קשר עין.
״אז מה ככה?״ הוא שאל.
״כלום.״ עניתי ביובש והמשכתי להכין את הסנדוויצ׳ים.
״תביא אני אעזור לך, אין סיכוי שתגמרי את זה תוך חצי שעה.״ הוא אמר.
״זה בסדר, אני מסתדרת.״ עניתי בקרירות.
״תני לי לעזור לך.״ הוא התעקש והחל להתקרב אליי.
״לא!״ אמרתי בחצי צעקה והתרחקתי.
״תאיר…״ הוא מלמל.
״עזוב אותי, ולך לחברה שלך.״ אמרתי ואת החלק האחרון אמרתי בשקט.
״מה אמרת עכשיו?״ הוא שאל בפליאה.
״חזרתי, אני רואה שהספקת הרבה, הו, היי סתיו.״ אמרה מזי כשנכנסה לקפיטריה.
פיו… בדיוק בזמן. 

נקודת מבט שביט:
״פרידה היא כמו מראה שבורה, עדיף להשאיר אותה שבורה , מאשר להפצע בנסיונות לתקן אותה.״
התעוררתי מהאור שהגיף לחדרי, לא היה לי חשק לקום בכלל, לא רציתי לעשות כלום, רק להישאר במיטה ולא לצאת ממנה לעולם.
הייתי נראית זוועה, האיפור שהיה על פניי עוד מאתמול נמרח על פניי, הייתי נראית כמו ליצן. שיערי היה נפוח מהרגיל, לא רציתי לצאת מהחדר, לא רציתי ללכת לשום מקום. כל מקום שאליו אלך אני עלולה להתקל בערן. הוא כל כך פגע בי אתמול, המילים שהוא אמר נכנסו חזק לליבי ממש כמו סכין חדה.
לא האמנתי שהבנאדם שכל כך אהבתי, זה שנתתי את כל כולי בשבילו יאכזב אותי ככה, שיפגע בי בצורה הכי חזקה שאפשר.
נאנחתי ונזרקתי על מיטתי והתכרבלתי בשמיכה החמה.
 אז כנראה שאת היום אבלה בחדרי לבדי עם עצמי.
דפיקה על הדלת קטעה את מחשבותיי, התעלמתי מהדפיקה, רציתי להיות לבד, קיוויתי שאותו אחד שדפק על הדלת יתייאש וילך, אבל לא, הוא רק המשיך לדפוק. עקשן.
״בסדר, בסדר. אני קמה.״ נאנחתי ופסעתי לכיוון הדלת.
פתחתי את הדלת, להפתעתי לירון עמד בפתח הדלת, וריח טוב של בושם הגיף ממנו.
הוא סרק את גופי מכף רגל ועד ראש.
״אז אני מבין שככה את מתכוונת לבוא לכיתה.״ הוא אמר בציניות.
״דווקא חשבתי יותר בכיוון של לא לבוא בכלל.״ עניתי.
״מה… שוב ערן?״ הוא שאל. נאנחתי והשפלתי מבט.
״אני לא מאמין שאת נותנת לאידיוט הזה להשפיע עלייך ככה.״ אמר לירון.
״אני מבינה שאף פעם לא היית מאוהב, שאף פעם לא.." 
״דווקא הייתי, אבל המשכתי הלאה, ותאמיני לי שהייתה לי אהבה גדולה, וגם אני בדיוק כמוך נפגעתי ממנה.״ הוא ענה.
״אוף, הלוואי שהייתי כמוך, הלוואי שיכולתי להמשיך כל כך מהר.״ אמרתי בייאוש ונזרקתי על מיטתי.
״האמת, לקח לי זמן להמשיך הלאה, אבל בסוף זה קרה וזה יקרה גם לך.״ הוא אמר בעידוד.
״לא, אני לא חושבת שאני יכולה.״ אמרתי בעצב.
״את יכולה, אם תקומי עכשיו ותבואי איתי, תראי לו שזה לא מזיז לך.״ הוא אמר ומשך אותי מהמיטה.
״אבל…״ מלמלתי.
״שום אבל. קדימה יש לך… יש לך עשרים דקות להתארגן.״ הוא אמר לאחר שהסתכל בשעון.
״אויי לירון.״ נאנחתי ובלי ששמתי לב חיוך קטן התפרס על פניי.
״בדיוק על חיוך כזה דיברתי, תשמרי עליו.״ הוא אמר וחייך.
״תיזהר, בסוף אני עוד אחשוד שאתה סוג של קוסם, שיש מצב שכישפת אותי באיזה כישוף שגורם לאנשים  לחייך.״ אמרתי בציניות.
״אולי… לכי תדעי. אני את הסודות שלי לא מגלה.״ הוא אמר בציניות וחייך ואוטומטית חייכתי גם אני.

נקודת מבט אליאן:
התעוררתי מהצלצול של שעון המעורר.
״תאיר, תכבי את השעון.״ מלמלתי וקברתי את ראשי בתוך הכרית.
אבל השעון המשיך לצלצל.
״תאיר…״ מלמלתי. הרמתי את ראשי מהכרית וחיפשתי את תאיר בעיניי אבל לא ראיתי אותה.
כיביתי את השעון והתמתחתי במיטתי.
פסעתי לכיוון חדר האמבטיה כשהשמיכה עוטפת את גופי, היה כל כך קר. עשיתי מקלחת קצרצרה, מקלחת חמה תשפר את המצב, ותעזור לי להתגבר על תחושת הקור.יצאתי מחדר האמבטיה כשמגבת כרוכה סביב פלג גופי.
ניגשתי לארון הבגדים שלי, הוצאתי סריג בצבע ורוד מסטיק ומכנס ג׳ינס כחול. קלעתי צמה רופפת בשיערי והתאפרתי איפור עדין.
נעלתי את המגפיים שלי, וקשרתי צעיף סביב צווארי, לבשתי מעיל ויצאתי לכיוון הקפיטריה.
יצאתי לחצר, רוח קרה הכתה בפניי, הכנסתי את ידיי בתוך כיס המעיל שלי. טיפות קטנות של גשם החלו לרדת, הבטתי בילדים ההולכים ושבים מתחילים לרוץ לכל מיני כיוונים. ואני… אני לקחתי את הזמן שלי, גשמים הם ברכה, אני אוהבת גשם. בדרך לקפיטריה זמזמתי לי שיר שאני אוהבת, לא יודעת למה, אבל קמתי עם מצב רוח טוב היום.

נקודת מבט סתיו:
(אתן יכולות לשמוע חלש)

״מה אמרת עכשיו?״ שאלתי את תאיר.
על איזו חברה היא מדברת, מה קורה לה?
אבל אז, בדיוק כשעמדתי לשאול מזי נכנסה.
״היי סתיו, איזה יופי, גם אתה פה, יותר אנשים פחות עבודה. קח, תתחיל לחתוך ירקות.״ היא אמרה והניחה על השולחן קערה מלאה בירקות.
״תאיר…״ קראתי לתאיר בזמן שחתכתי ירקות.
היא שלחה לעברי מבט והביטה בי בשאלה.
״אני רוצה שתסבירי לי על איזו חברה את מדברת.״ אמרתי.
״כלום… עזוב, תשכח ממה שאמרתי.״ היא אמרה והמשיכה להכין את הסנדוויצ׳ים.
מצאתי את עצמי מסתכל עלייה למשך כמה דקות. היא יפייפיה, ואני כזה אידיוט.
למה שהיא תרצה אחד כמוני בכלל, למה שהיא בכלל תסתכל לכיוון שלי.
״סתיו!״ היא צעקה מה שגרם לי לקפוץ מבהלה. והיא הביטה בי וצחקקה.
״אמרת משהו?״ שאלתי.
״סיימת עם הירקות?״ היא שאלה.
שיט! הירקות, אפילו לא חתכתי ירק אחד.
״לא חתכת אפילו ירק אחד.״ היא אמרה בפליאה כשהביטה בקערה כשהייתה ריקה.
״כן, בקשר לזה אני…״ התחלתי לגמגם.
״טוב, אני אעזור לך.״ היא אמרה והחלה לחתוך ירקות.
״תאיר…״ מלמלתי והיא הסיטה אליי את מבטה.
״את כועסת עליי?״ שאלתי.

נקודת מבט תאיר
״את כועסת עליי?״ לפתע הוא שאל.
באותו רגע לא ידעתי מה לענות, זאת אומרת אני כועסת, הוא השאיר אותי לבד ורץ לאיזו מישהי.
אבל מצד שני, אני באמת אמורה לכעוס עליו. הרי אין בנינו כלום.
״תאיר.״ סתיו העיר אותי ממחשבות.
״מממ…״ המהמתי והמשכתי לחתוך את הירקות.
״את כועסת עליי?״ הוא שאל שוב.
״לא.״ עניתי והמשכתי לחתוך את הירקות.
״אז למה אני מרגיש שכן?״ הוא שאל.
״אני לא.״ עניתי.
״תאיר…״ הוא מלמל.
״אתה יודע מה, כן. כן אני כועסת עליך, כועסת שאחרי שהיית איתי אפילו לא חיכית וישר רצת למישהי אחרת.״ אמרתי בחצי צעקה.
אויי, למה הייתי צריכה להגיד את זה, עכשיו הוא בטוח הבין שיש לי משהו כלפיי.
״רגע… יש מצב שאת מקנאה?״ הוא שאל וחיוך קטן התפרס על פניו.
״לא! ממש לא.״ עניתי בהתגוננות והמשכתי לחתוך ירקות.
אויי לאיזו תסבוכת הכנסתי את עצמי…
״את רוצה אותי?״  לפתע הוא שאל וחיוך שובב התפרס על פניו ואני מתתי מבושה.
לא עניתי. המשכתי לחתוך את הירקות.
״תאיר.״ סתיו קרא לי אבל לא התייחסתי.
״תאיר!״ סתיו קרא לי שוב רק שהפעם הרים את קולו.
״די סתיו, עזוב, תשכח מזה.״ אמרתי והשפלתי מבט.
״לא ענית לי על השאלה. כן או לא?״  הוא שאל.
״די סתיו, עזוב.״ אמרתי ולקחתי את הקערה עם הירקות החתוכים והנחתי אותה על השולחן ממול, ואז הרגשתי מישהו אוחז בידי ומצמיד אותי אליו, זה היה סתיו.
היינו קרובים, קרובים מאוד, כך שיכולתי להרגיש את נשימותיו עליי ולהרגיש את ליבו שפעם בחוזקה ממש כמו שלי.
שנינו הבטנו אחד לשנייה בעיניים.
״כדאי שנלך למזי, לראות אם היא צריכה עזרה.״ אמרתי ונרתעתי אחורנית. סתיו שיחרר את אחיזתו מידי ואז שוב אחז בידי וסובב אותי אליו, הבטתי בו בשאלה. ולפני שבכלל הספקתי להוציא מילה מפי, זה קרה שפתינו נפגשו זו עם זו וניסחפנו לנשיקה סוערת.