lying in the snow – פרק 24♥

"וואוו,את לא מבינה מה ראיתי עכשיו"אמר
"מה?"שאלתי
"הסתכלתי עכשיו סתם מהחלון והייתה פה תאונה קטלנית!איזה משאית נכנסה עכשיו במישהו"אמר והלב שלי התחיל לדפוק
"מה?"שאלתי עוצרת את נשמתי,מתפללת שמדובר רק בצירוף מקרים.
"כן!זה מטורף הבן זונה הזה נכנס במסכן"אמר
"מסכן?"שאלתי מתנשפת מעט
"כן אני חושב שזה גבר,אני לא בטוח אני פשוט רואה מהחלון שיער קצר"אמר
"איזה מכונית זאת?"שאלתי
"שברולט שחורה,אחת היפות,חבל על הכסף"אמר וליבי נעצר.
"דניאל.."לחשתי
"אני חושבת..אני חושבת שזה בראד.."הוספתי
"מה?"שאל מגחך
"בראד,זה שרציתי שתבוא איתי לחתונה שלו"הסברתי
"אני יודע מי זה,זה פשוט לא הגיוני שזה הוא"אמר
"דניאל אני מתחננת,תלך לבדוק מה קרה שם ואם זה גבר או אישה"אמרתי
"אני יורד,אני אתקשר אלייך,אל תדאגי הכל בסדר"אמר מנתק את השיחה בעודי מניחה את הפלאפון על השולחן,נושמת עמוק,מנסה לשמור את הדמעות בפנים.

"תענה כבר.."לחשתי חסרת סבלנות,מנסה להשיג את דניאל.
"לעזאזל"אמרתי מנתקת את השיחה כשהועברתי למענה הקולי
"לין!"צעקתי פותחת את הדלת ויורדת למטה במהרה
"אני יוצאת"אמרתי לוקחת את המפתחות של האוטו במהרה
"מה קרה?"שאלה
"מה הרחוב של סטיבן?"שאלתי
"שגב מה קרה?!"שאלה
"לין!אין לי זמן לזה!!מה הרחוב שלו?!"שאלתי צועקת מעט
"שדרות לינקולן 8,שגב את מוכנה להירגע ולהסביר לי מה קורה?"שאלה
"בראד עשה תאונה!"אמרתי יוצאת מביתי,ניגשת לאוטו ומנסה לפתוח אותו עם המפתח.
"נו כבר!"אמרתי בעצבים מנסה לפתוח
נכנסתי לאוטו לאחר מספר דקות של עצבים,מתניעה במהרה ומתחילה לנסוע.
"אני חייבת להחליף מפתח"אמרתי שמה חגורה בזמן הנסיעה
חייגתי את המספר של ברברה,שמה על רמקול ופונה בכיכר לכיוון הרחוב של דניאל.
"הלו?"שמעתי את קולה
"ברברה,אני צריכה שתשבי"אמרתי
"שגב,אל תלחיצי אותי"אמרה
"בראד..הוא כנראה עשה תאונה"אמרתי
"מה?!"שאלה ברברה בקול צווחני מעט
"אני עדיין לא בטוחה בדבר,אבל אני כמעט בטוחה"אמרתי
"איך את יודעת?"שאלה בקול רועד
"ידיד שלי,הוא ראה תאונה ליד הבית שלו,התיאור של הרכב והזמנים תואם"אמרתי פונה שמאלה לשדרות לינקולן
"ברברה אני כבר ליד המקום,אני אתקשר אלייך כשאני אדע עוד פרטים"אמרתי
"רגע,מה זאת אמרת הזמנים?"שאלה
"ברברה,אני אחזור אלייך"אמרתי מנתקת
"לעזאזל,איפה זה"אמרתי עוברת בכל הרחוב ולא מוצאת את המספר 8.
לאחר מספר סיבובים ברחוב,שמעתי אמבולנס בקול חלש אך מתקרב,מסתכלת במראה ורואה אמבולנס מאחוריי.
פיניתי לו את הדרך,רואה לאן הוא פונה ונוסעת אחריו,כשהדמעות מתחילות להתפרץ על פניי אך אני מנגבת אותם בכל פעם שהן נופלות.

"גברת,את לא יכולה להיכנס לכאן עם הרכב"השוטר אמר לאחר שפתחתי את החלון
"למה לא?"שאלתי לא מבינה
"הייתה כאן תאונה קשה,סגרנו את הרחוב"אמר
"אני חייבת להיכנס!"אמרתי צועקת מעט
"אני מצטער אבל אנחנו לא יכולים להכניס אותך"אמר ואני התעצבנתי,עוצרת את האוטו ויוצאת ממנו,סוגרת את הדלת ומתחילה לרוץ לכיוון הסירנה של האמבולנס.
"זוזו!"אמרתי צועקת כשהגעתי למקום,דוחפת את האנשים על מנת לראות מי הקורבן.
"אלוהים"אמרתי כשהדמעות מתפרצות כמו זרם על פניי.
זה לא יכול להיות.

~אשמח אם תגיבו:)בכל פעם שיש שורה רווח זה מעבר זמן
שיהיה לנו שבוע טוב ומלא בנחת~