״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 19

נקודת מבט זוהר:
הסרתי לאליאן את המטפחת מהעיניים, ידעתי בדיוק לאן לקחת אותה, ידעתי לאן היא תרצה ללכת.
״אנחנו הולכים לקניון?״ היא שאלה בהתלהבות כשעמדנו בכניסה לקניון.
״כן!״ עניתי בחיוך.
אח… אם רק הייתי יודע כמה זה הולך לעלות לי ביוקר, הייתי חושב פעמיים אם לבחור לקחת אותה לקניון.
~
״אז מה יותר יפה, הכחולה או הסגולה?״ היא שאלה בזמן שהיינו באחת החנויות.
כבר שעה וחצי ואנחנו באותה חנות, למה הייתי צריך להביא אותה לפה, איזו טעות עשיתי.
״שתיהן, קחי את שתיהן. העיקר שתקחי כבר משהו.״ אמרתי בייאוש.
״לא. אני לא אקח את הסגולה וגם לא את הכחולה, יש לי יותר מידי בגדים.״ היא אמרה.
״אני לא מבין ובחיים אני לא אבין אתכן הבנות. שעה וחצי היינו בחנות, שעה וחצי את מתלבטת איזו שמלה לקנות ובסוף לא קנית אף אחת מהן?״ שאלתי.
״אל תעשה את עצמך מסכן, כאילו שבכלל סבלת.״ היא אמרה.
״אני סבלתי!״ אמרתי בהתגוננות.
״ברור שסבלת. ראיתי איך הסתכלת על כל הבנות בחנות, פשוט תודה שנהנית מכל שנייה.״ היא אמרה.
״וחוץ מזה, אתה זה שהבאת אותי לקניון, מה ציפית שיהיה?״ היא שאלה.
״האמת, שאין לי מושג.״ מלמלתי. שנינו המשכנו להסתובב בקניון ואז ראיתי המשחקי וידיאו, איך אני אוהב את המשחקי וידיאו, איך שראיתי את המשחקי וידיאו עיניי נצצו. כשהייתי קטן אבא שלי היה לוקח אותי בכל יום שישי אחרי בית הספר למשחקי וידיאו, היינו משחקים שעות על גבי שעות.
באותו רגע לא חשבתי פעמיים. אחזתי בידה של אליאן ומשכתי אותה לכיוון משחקי הוידיאו.
״אממ… זוהר לאן הולכים?״ היא שאלה בבלבול.
לא עניתי. המשכתי למשוך אותה לכיוון משחקי הוידיאו.

נקודת מבט אליאן:
זוהר החל למשוך אותי, לא ידעתי לאן. ופתאום נשמע רעש חזק של מוזיקה חזקה ורועשת ואנחנו מתחילים יותר ויותר להתקרב למקום שממנו נשמעת המוזיקה הרועשת והממש לא נעימה.
״בואי!״ אמר זוהר בהתלהבות ומשך אותי איתו לחדר משחקי הוידיאו.
״איי, רועש כאן!״ אמרתי בצעקה והנחתי את ידיי על אוזניי.
״עכשיו תלמדי איך באמת עושים כיף אמיתי.״ הוא צעק.
המוזיקה הייתה כל כך חזקה שלא היה אפשר לשמוע כלום חוץ מאת הרעש הרועש של המוזיקה שהתנגנה בחדר המשחקים.
״לא נראה לי.״ מלמלתי לעצמי.
הבטתי בזוהר משחק במשחקי וידיאו, הוא ממש מתלהב מהמשחקי וידיאו ממש כמו הילדים הקטנים.
אני זוכרת פעם שבאתי הנה עם לירון ואבא כשהייתי קטנה אבל פחדתי להיכנס בגלל הרעש החזק והרועש של משחקי הוידיאו.
המשכתי להסתכל על זוהר משחק, זה באמת נראה כיף, וזוהר ממש חמוד כשהוא משחק, הוא היה ממש מרוכז במשחק. פתאום בלי ששמתי לב חיוך קטן התפרס על פניי.
״נו אל תהי קשה, בואי לשחק.״ אמר זוהר והסיט את מבטו אליי והעיר אותי ממחשבות.
״מה…״ מלמלתי.
״בואי לשחק!״ הוא אמר.
״טוב נו, למה לא בעצם?״ משכתי כתפיים.
זה באמת נראה כיף, אז למה שלא אנסה.
~
״עוד נקודה אחת ואנחנו מנצחים.״ אמרתי בזמן שזוהר ואני שיחקנו במשחקי וידיאו.
וואו זה באמת כיף, אני לא מאמינה שהפסדתי את זה כל השנים.
״תירי עליו עכשיו.״ אמר זוהר וזה מה שעשיתי.
״כן! ניצחנו!״ אמרתי בהתלהבות ושנינו התחבקנו. 
אוקיי… מביך. מיד שנינו התנתקנו מהחיבוק.
״זה באמת כיף, לא מאמינה שהפסדתי את זה כל השנים.״ ניסיתי להתגבר על המבוכה שנוצרה בנינו.
״אמרתי לך.״ אמר זוהר וחיוך התפרס על פניו וחייכתי אליו חזרה.
״אולי נעשה עוד משחק?״ התחננתי.
״אנחנו פה כבר חמש שעות.״ אמר זוהר.
וואו, הזמן באמת עובר מהר שנהנים. 
״רק עוד משחק אחד ודי.״ התחננתי.
״בסדר, בסדר.״ צחק זוהר.
זוהר ואני שיחקנו בהוקי, לא יודעת למה אבל אהבתי את המשחק הזה הכי הרבה.
״עוד נקודה אחת ואני מנצחת.״ אמרתי בהתלהבות.
זוהר ואני שיחקנו בהוקי אויר, מצב הנקודות שלנו היה צמוד, אבל הובלתי עליו בנקודה.
״לא, את לא.״ הוא אמר.
״כן, אני כן.״ אמרתי וחבטתי בדיסקית בחוזקה.
״את לא מוותרת, חבל… כי בסוף אני אנצח.״ אמר זוהר וחבט בדיסקית בחוזקה לכיווני.
״אין סיכוי.״ אמרתי וחבטתי בדיסקית, והדיסקית נכנסה לשער של זוהר.
״ניצחתי!״ צרחתי בהתלהבות.
״זה רק בגלל שנתתי לך לנצח.״ אמר זוהר.
״פשוט תודה שהפסדת ואני ניצחתי!״ אמרתי בהתלהבות.
״תפסיקי לצרוח, אנשים מסתכלים.״ הוא אמר.
״שיתסתכלו.״ אמרתי והמשכתי לצעוק.
אחרי המשחק זוהר ואני יצאנו מהקניון, אבל לא לפני שהצטלמנו כמה תמונות. הופתעתי לראות את החושך שהיה בחוץ, מי היה מאמין. הגענו לקניון בבוקר כשהיה אור יום ויצאנו ממנו כשחשוך בחוץ.
״וואו, באמת היה כיף.״ הודיתי.
״אמרתי לך, אבל חכי זה לא הכל.״ הוא אמר ואני הבטתי בו בשאלה.
״יש לנו שבוע שלם.״ הוא אמר בחיוך וחייכתי אליו חזרה.

נקודת מבט שביט:
כל הדרך המחשבות לא עזבו אותי לרגע, אני בטוח עושה את הדבר הנכון, אולי אני עושה טעות. אם זו טעות היא הולכת לעלות לי ביוקר.
״די שביט, זה לא הזמן להתחרט עכשיו, אם החלטת משהו תעשי אותו עד הסוף.״ אמר לי הקול שבראשי.
נעמדתי מול הדלת של החדר של ערן, הלב שלי דפק כמו משוגע, לקחתי כמה נשימות עמוקות ודפקתי על הדלת.
״היי.״ הוא אמר בחיוך כשראה אותי.
״היי.״ אמרתי והשפלתי מבט.
הוא התקרב לנשק אותי אבל נרתעתי לאחור, ערן הביט בי בשאלה.
״אני צריכה לדבר איתך.״ אמרתי ברצינות והבעת פניו של ערן הפכה גם כן לרצינית.
״קרה משהו?״ הוא שאל בדאגה.
״האמת… אני…״ התחלתי לגמגם ואז הפלאפון של ערן צלצל.
״חכי עם זה שניה.״ הוא אמר וענה לפלאפון.
התחלתי לשחק עם הצמידים שהיו בידיי.
״שביט , את עוד יכולה להתחרט.״ אמר לי הקול שבראשי.
״עוד כמה דקות אני מגיע.״ שמעתי את ערן אומר לזה שדיבר איתו בפלאפון.
הבטתי בו ולאחר מכן החזרתי את מבטי לרצפה.
״תקשיבי, אני צריך ללכת. יש מצב את אומרת לי את מה שרצית להגיד מחר?״ הוא שאל.
״כן בטח…״ מלמלתי בשקט.
בעצם למה לי? הוא עושה לי את זה כל הזמן ומה אני עושה בתמורה, שותקת.
״אתה לא הולך לשום מקום, אתה עכשיו נשאר פה ושומע את מה שיש לי להגיד.״
אמרתי בחצי צעקה ונעמדתי ליד הדלת חוסמת לו את המעבר.