שוב אותו חלום -פרק שני (מקווה שתאהבו)

התעוררתי אל מיטה ובית ריק,בהתחלה נלחצתי כשלא ראיתי את כריס,אבל אז ראיתי שהוא השאיר לי פתק על המקרר,הוא הלך להביא את החליפה שלו ולהתארגן לחתונה הוא אמר שאפגוש אותו כבר שם שהוא שולח חבר ותיק שלו לקחת אותי.
אני יודעת שבטח כולכם שואלים את עצמכם למה אני כל כך תלותית באחי הגדול?
טוב התשובה מאוד פשוטה הוריי נרצחו כשהייתי ילדה מאוד קטנה ומאז נשארנו רק אני וכריס,כריס היה ממש כמו אבא שלי דאג לי לכל דבר למרות שבאותו הזמן הוא היה רק בן 10.
אני חושבת שאני אפילו חייבת את חיי לכריס כי בלעדיו,אני לא בטוחה מי הייתי היום.
ואני יעשה הכול כדי לרצות אותו כולל ללכת לחתונה שלו למרות שאני לא סובלת בכלל את חברה שלו והוא יודע את זה,אבל הוא כל כך אוהב אותה שלי אין פנים להגיד לו שלא יתחתן איתה,הרי היא גורמת לו לאושר.
אז אם כדי לרצות אותו אני צריכה ללבוש שמלה ורודה ארוכה עם עקבים לוחצים ולהתאפר ולעמוד שעות כדי לקבל את פני האורחים,אני יעשה את זה כי הוא הבן משפחה היחיד שנותר לי.
כאשר סיימתי להתארגן לחתונה שלו הסתכלתי על עצמי במראה,נראתי רזה,רזה מדיי,ופניי היו חיוורות.
מאז החלום הנוראי הזה אני לא ישנה טוב בלילות ולא אוכלת טוב בימים.
בהתחלה כריס חשב שאני חולה אבל לבסוף סיפרתי לו על החלום שלי.
בהתחלה הוא היה מבוהל כששמע את זה אבל כשראה שאני במצב יותר גרוע משלו הוא התחיל להירגע ולנחם אותי ולהגיד לי שזה לעולם יקרה שזה סתם חלום מטומטם.
אב אני יודעת שזה לא נכון כי חלום מטומטם צריך לעלם תוך לילה אחד ולא לחזור בכל לילה מחדש.
צפירה מחוץ לבית העירה אותי ממחשבותיי.
הצצתי מבעד לחלון וראיתי רכב שחור בן חמישה כיסאות בתוכו,ובו החבר הטוב של כריס,אלכס.
לקחתי במהירות את הארנק\תיק שלי והכנסתי לתוכו את הפלאפון שלי ויצאתי מהבית.
"היי אלכס"אמרתי חביבות כאשר נכנסתי למכוניתו.
"היי אלי,מה קורה?”שאל.
"לא רע אתה יודע,פשוט אני עצובה שהוא מתחתן דווקא אם הוונסה הזאת היא לא מגיעה לו.”אמרתי לו בכאב.
הוא הינהן מעט ונראה עצוב כמעט כמוני,גם אלכס בדיוק כמוני חושב שוונסה לא מתאימה לכריס,והוא לעומתי כן אמר לכריס את זה וכריס חשב שהוא מקנא וכמעט ניתק את הקשר אם אלכס,אז אלכס פשוט ויתר.
"עזבי את זה עכשיו אנחנו צריכים לשמוח בשמחתו"אמר לי.
אבל לו קל לדבר הוא לא זה שהולך לגור ביחד אם מכשפה באותו בית.
"כן אתה צודק.”אמרתי באבסה ונשענתי לאחור בכיסא.
"זמה איתך חוץ מזה,איך בלימודים?”שאל אותי.
"זוועה"לחשתי אליו.
ולא שיקרתי עכל המצב בלימודים ובבית הספר היה זוועה פעם הייתי מאוד מקובלת אבל היום אני פריקית מוזרה שמסתובבת כל היום אם האוזניות בתוך האוזניים שלה והאייפד בכיס שלה.
"אל תכעסי אבל כריס סיפר לי"אמר בשקט.
"הוא מה?”צעקתי אליו.
"אלי,הוא דואג לך ובצדק אלה סתם חלומות מטומטמים שאם הזמן יעלמו ממוחך.”אמר בקול חזק.
"אבל הם לא נעלמים ממוחי מה אני יעשה?”שאלתי אותו כשדמעות עמדו בעיניי:”אני כבר יותר משנה חולמת את החלומות האלה והם לא נעלמים"צעקתי עליו.
כריס היה נראה המום כנראה לא ידע שהמצב עד כדי כך גרוע,הוא פשוט שתק.
הוא שתק עד שגענו לאולם המהודר הזה וטוב שכך.
יצאתי ממכונית במהירות וטרקתי את הדלת.
אנחנו היינו האורחים הראשונים שם מלבד הוריה ל וונסה ונסה וכריס.
עיניו של כריס האורו שראה אותנו.
הוא חיבק ראשון את כריס במהירת ואז בא לכיווני ועשה את הבלתי צפוי,הרים אותי על ידיו וסיחרר אותי באוויר ואני אם כל הכעס אליו התחלתי לצחוק.
לבסוף הוא הוריד אותי ועמד אותי בעיניו ואז חיבק אותי חיבוק ארוך.
"תודה"מלמל לאוזני שהתרחק והלך לעמוד ליד האישה שבעוד שעה ספורה תהיה אשתו.
ואני פשוט עמדתי שם מבולבלת אם ההורים של וונסה ובירכתי את כל האורחים שבאו בעיוורון.
לאחר חצי שעה כבר החלו לכאוב לי הרגליים הפסיקו לבוא האורחים.
ואני התבקשתי לבוא אל יד אחי בחופה ופשוט לעמוד שם לידו.
עיניו נצצו בהתרגשות וחיפשו את וונסה הוא חיכה זמן רב כדי לראות אותה בשמלת כלה והנה הגיעה הרגע.
המוזיקה החלה להתנגן וונסה יצאה אל כולנו נשימתו של כריס נעתקה כשראה אותה בשמלת הכלה הלבנה הארוכה שלה ובתסרוקת השזורה בשערה הזהוב.
לאחר דקות אחדות התחילה החופה,וכאשר נחשבו כבר לבעל ואישה בכיתי משימחה אל כריס וחיבקתי אותו חיבוק גדול והלכתי משם אל מקום שקט שבו אוכל לבכות בשקט.
אבל כאשר הגעתי למאחורי עץ שהיה בתחילת האולם ראיתי נער אם בגדים שחורים מסתכל עליי ולא על אף אחד אחר היו שם עשרות אנשים שחיפשו מקום לעשן אוו פשוט להתרחק מהרעש והנער הזה הסתכל אך ורק עליי,ואני הסתכלתי אליו בעיניים מכווצות מנסה לראות אם אני מכירה את הנער הזה אבל לפני שהספקתי לראות טוב הרגשתי כאב חד בזרועי ובשנייה השנייה כבר ראיתי שחור ונפלתי למרגלות העץ.