ניסוי ותוצאה פרק 20

קצת קשה להבחין בהם מרחוקת זה למה לא שמתי לב אליהם קודם, אבל חוטי ברזל דקים שזורים במין תחרה ערוגה סביב הזרוע הימנית של פרנק, עוברים את הצוואר שלו ונקשרים סביב הכתף השמאלית. "פרנק..מה זה?" אני שואל ומצביע על הכבלים. "אה כן…זה…אני לא ממש יודע, אני רק זוכר שהם השתמשו במין ששלט רחוק, והכבלים האלה זזו וגרמו לי להרביץ לאנשים. אבל אני לא רציתי להרביץ לאנשים…הם.." הוא מושך באפו ושותק לרגע. "הם הכריחו אותי למסור מידע על המחתרת הצפונית, בטענה שאם אני לא אעשה את זה הם ישתמשו בי בשביל להרוג איזו ילדה אחת שהייתה שם..אני לא זוכר את השם. מתחיל בר' או משהו." אני צועד אחורה, רועד מעוצמת הזעם שתקף אותי. "בני אנוש הם..הם.." אני ממלמל בניסיון למצוא מילים לתאר את המפלצתיות הנוראית שפרנק תיאר בפני כרגע. "הם יותר מפלצות מאיתנו. כולם עד האחרון." הוא משלים אותי אבל אני בולם אותו בידי. "כאן נראה לי שאתה טועה. פגשתי כמה מהם שהסכימו לעזור לי. הם כאן איתי..בעיקר בגלל העובדה שהם ראו אותי משתמש בכוחות שלי ופחדתי שאם אני אוריד מהם את העיניים הם יספרו למישהו ואז…הלך עלי קפוט." "בני אנוש?" פרנק מתפרץ ומעביר יד בשיערו האפור הסבוך (הוא היה חום לפני שצד הפיל של פרנק התחיל להשפיע עליו." "כן פרנק..בני אנוש. בצד שלנו." הוא חורק שיניים ומורט כמה שיערות במה שנראה כמו פאניקה כשפתאום הוא קופא במקום ונועץ מבט בנקודה כלשהי מאחורי. אני מסתובב ורואה את גרייס עומדת ונועצת בפרנק מבט באותה צורה. "גרייס, תכירי, זה החבר שלי, שחשבתי שמת, פרנק. פרנק, זו גרייס. החברה שלי, ובת אנוש." הם ממשיכים לנעוץ אחד בשני מבטים עד שפרנק מצמצם עיניים, מסתובב ומתחיל ללכת בכיוון ההפוך. אני מעיף בגרייס מבט מתנצל ורץ אחריו. אחרי בערך חצי שעה של ריצה (כלום בשבילי ובשביל פרנק) אנחנו מגיעים לקו מים אקראי ופרנק מתיישב על סלע ומחכה לי. אחרי שאני מוודא שאין סימן לאף אחד באזור אני מתיישב לידו. הוא טומן את הפרצוף שלו בידיו ואז מעביר אוצן בשערו עוד פעם. "למה?" השאלה שלו מהדהדת מהעצים. "הם שונים פרנק. אני..אני הצלתי את החיים שלהם, הם-" "תעצור כאן. מה גרם לך בכלל לרצות להציל אותם?" הוא נועץ בי מבט מצמית. "כי הם היו בסכנה ואני חשבתי שזה באשמתי. באותו רגע, לא היה אכפת לי שהם ימותו רק שזה לא יהיה באשמתי. ואז, אחרי שהצלתי אותם, גיליתי עד כמה הם שונים ממה שחושבים עליהם. פרנק..בבקשה תנסה לתת להם הזדמנות. לא כולם מדענים." הוא נוהם ומרכין את ראשו אבל לבסוף אומר: "אם אני רואה שאחד מהם מתנהג חשוד או מנסה לפגוע באחד מאיתנו אני מפוצץ לא את הראש." ובמילים אלה הוא מסתובב והולך בחזרה אל קרחת היער.