בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 13: אהבה

בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 13: אהבה

"נו אז?…" אמרה סבטלנה.
"מה נו?" שאלה אליזבת'.
"תראי לי את הריקוד שלך!" אמרה סבטלנה.
אליזבת' התחילה לרקוד על הסיפון, הרגליים שלה רעדו והיא קפצה ודילגה, סובבה את הידיים שלה ואז היא קדה קידה. סבטלנה מחאה כפיים.
"מממ…" אמר הנסיך כריסטיאן והתקרב אל אליזבת, "ואיך קוראים לחברה החדשה?" הוא הסתכל על סבטלנה ובחן אותה.
"קוראים לה סבטלנה פוסקו פרנצ'סקו" אמרה אליזבת' וניפנפה במניפה שלה.
"יפה!" אמר כריסטיאן, "אני לא רוצה להפריע לכן, ממש לא, אני אלך למסעדה של הספינה…"
"לא, אתה לא מפריע לנו!" צרחה אליזבת' ומשכה את כריסטיאן.
"טוב טוב, בסדר" לחש כריסטיאן לאליזבת' "פשוט… נוכחותה של סבטלנה גורמת לי…"
"סבטלנה, זה קצת מפריע לאהוב שלי, את יכולה בבקשה להתרחק…" אמרה אליזבת' וחייכה אל כריסטיאן. סבטלנה הסתכלה על אליזבת' במבט זועם והלכה.
"או- אה, יש פה קרב על הסיפון!" צרח מייקל.
אוסטין שלף את חרבו. "נערי ארמון, ארוחת הצהריים שלכם מוכנה!" קראה גברת אחת עם שיער חום ארוך וחלק, שפתיים ורדרדות ועיניים כסופות, היו לה בגדים בלויים ומלוכלכים, היו לה המון כיסים, היא החליקה את שיערה החום ושמה את ידיה על מותניה, נערי הארמון התעלמו ממנה והמשיכו להילחם, הם שלפו את חרבותיהם והמלחמה הגדולה התחילה. "בראד!" צרחה האישה ורצה אל בראד, היא הגנה עליו ובעטה בפרד שניסה לדקור אותו עם חרבו הכסופה. "מה קורה כאן?!" צרחה האישה, היא קפצה ודילגה, אחזה במעקה של הסיפון ובראד הלך אחריה. "מה קרה?" הוא שאל. "מה קרה?!" צרחה האישה, "אתה זוכר מה שאמא שלך אמרה? אסור לך להילחם! אסור לך להיפצע…….! אסור לך לדמם!!!"
"אני יודע את זה קלרה" אמר בראד, "אבל אני נהנה מהקרבות ואני על הספינה עכשיו, אמא שלי לא יושבת על הסיפון, היא בארמון, אז היא לא יכולה להגיד לי כלום וחוץ מזה, קלרה את יודעת שכל האימהות של נערי הארמון אמרו להם את אותו הדבר? לי, אני זוכר שאמא שלי אמרה לפני שעליתי לספינה, 'אתה יכול להילחם, אתה יכול לשחק עם החברים שלך רק תשמור על עצמך', ואני שומר על עצמי, אף אחד מנערי הארמון לא שולף אקדח או חנית עתיקה, כל הקרבות האלו זה משחק, אם את לא מבינה את זה ואת עדיין מתעקשת ואומרת לי לא לשחק עם החברים שלי, אז אני לא מדבר איתך יותר, קלרה, את לא אמא שלי, את רק המשרתת בארמון והטבחית של הספינה, את לא יכולה לומר לי כלום ולא לעשות לי כלום, רק להכין לי אוכל ולבשל, זהו, אני ונערי הארמון לא צריכים שתקראי לנו, אנחנו נבוא לחדר האוכל לבד ואנחנו אמרנו לך את זה עוד לפני שעלינו לספינה, את זוכרת שישבת איתי בחדר שלך? אפילו הבאת לי את הקופסא הקטנה עם צמיד המזל? ואני עונד אותו מפעם לפעם, אבל את ממשיכה לצעוק עליי ולצרוח עליי ולגרור אותי ולמשוך אותי, זה מה שאת רוצה! נכון?! זאת המטרה שלך, את באמת טבחית עלובה ומשרתת זקנה שלא יודעת לעשות כלום, אפילו אמא שלי אמרה את זה, כשנפגשנו במסדרון!"
"אתה לא בסדר, אתה תמיד צורח עליי, צועק עליי ומתרגז עליי, אמך נתנה לי תפקידים חשובים בארמון, אפילו פעם הייתי היועצת המלכותית, היא דיברה עם המלכה והיא נתנה לי את התפקיד הזה ואני זוכרת גם שהיא אמרה לי לשמור עליך, להגן עליך ולדאוג שלא יקרה לך שום דבר רע!" אמרה קלרה ודמעה אחת זלגה על לחיה.
"אני לא צריך את העזרה שלך!" אמר בראד והסתכל על קלרה. קלרה בכתה. "אני אומר לאנשים את הדברים בפרצוף, ככה אני, תלמדי!"
"אתה תלמד שאני רק רוצה להגן עליך ולשמור עליך ואתה רוצה להיפגע, להיפצע ולמות! אתה יודע מה?! אז אתה באמת טיפש, עוד כמה ימים אתה תמות! ילד ארור ומקולל! זה מה שאתה!" צרחה קלרה ודחפה את בראד.
"את טיפשה, מקוללת, אלימה! את צריכה למות!" צרח בראד, היד שלו דיממה, הוא החזיק את המעקה של הסיפון וקם.
"שלום בראד, רק תזכור איך דיברת אליי ואיך התנהגת! זהו, אני לא מדברת איתך יותר לעולם, לא משנה לי מה אמא שלך תגיד!" אמרה קלרה.
"לכי, לכי!" צרח בראד, הוא שלף את אקדחו וירה בה. "זהו, גמרתי!" אמר בראד ואז הוא הלך.
בטי הייתה בחדר עם הפסנתר. "נו, אני רוצה לצאת מפה, בבקשה פסנתר יקר!" אמרה בטי ואז היא הצליחה להרים את ידיה, האצבעות שלה לא כבר לא נדבקו לקלידים.
"אתה פסנתר עלוב!" צרחה בטי, "ורשע! אתה- הפסנתר של השטן!" בטי יצאה מהחדר עם הפסנתר הגדול, המדבר וטרקה אחריה את הדלת.
"שלום בטי!" אמרה אליזבת', היא נתנה יד לכריסטיאן והסתכלה על בטי.
"זה החבר החדש שלך?" שאלה בטי.
"כן, קוראים לו כריסטיאן!" אמרה אליזבת' וחייכה, "וסבטלנה כבר לא חברה שלי יותר, נפרדתי ממנה."
"מה? למה?" שאלה בטי.
"כדי שיהיה לי זמן לדייטים רומנטיים עם כריסטיאן על הספינה, אני כבר לא אוכלת, לא שותה, אני רוצה שיהיה לי זמן עם כריסטיאן המתוק, האהוב שלי!" אמרה אליזבת, כריסטיאן חייך.
"מממ… יפה!" אמרה בטי וחייכה, "תהנו ביחד!"
"תודה!" אמרה אליזבת'.
"רגע, כריסטיאן, אתה קונה לה מתנה?" שאלה בטי.
"כריסטיאן- הוא המתנה שלי" אמרה אליזבת'.
"מממ… אני מבינה, טוב, יש לי כמה דברים לעשות, אז ניפגש בערב במסיבה הראשונה של הספינה?…." שאלה בטי.
"בטח" אמרה אליזבת' וחייכה.
בטי רצה אל הנסיך סם. "יש לי חדשות לא כל כך טובות!" אמרה בטי.
"אילו חדשות?" שאל הנסיך סם.
"אליזבת' מאוהבת בכריסטיאן!" אמרה בטי.
"אוי ואבוי, זה איום ונורא!" צרח סם והחליק את שיערו.
"כן, כריסטיאן הולך להיפרד מאליזבת' עוד שלושה חודשים, עם ההתנהגות של אליזבת'- אני לא מאמינה, היא עוד אומרת שהוא המתנה שלה" אמרה בטי.
"חייבים לחשוב על תכנית, אני לא רוצה שכריסטיאן יסבול" אמר סם.
"הוא הולך לסבול…" אמרה בטי.
"טוב," אמר סם, "אבל… אולי פשוט נניח להם?"
"בשביל מה? שהם יפרדו?! למה? למה כריסטיאן צריך את זה? הוא נסיך חכם, טוב, סובלני, בשביל מה הוא צריך את אליזבת'?!" צרחה בטי.
"אולי אליזבת' שיכנעה אותו או הכריחה אותו או ש… אני לא יודע, לא עקבתי אחריהם" אמר הנסיך סם.
לפתע, הנסיך סם ראה דרקון כחול.
"דרקון עף… לכיוון שלנו!" הוא אמר.
"צריך להגיד לקפטן" אמרה בטי.
"אבל אין לנו קפטן…" אמר סם.