״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 18

נקודת מבט זוהר:
״אני לא מאמינה שאני עושה את זה, אני לא מאמינה שאני, כן אני, הברזתי מיום לימודים.״ אמרה אליאן.
״אולי תסתמי כבר, אכלת לי את הראש עם זה כבר.״ אמרתי.
כבר שעה שלמה שאני רק שומע את הקיטורים של אליאן.
״אתה אשם.הכל בגללך.״ היא הפנתה לעברי אצבע מאשימה.
״אז עכשיו אני אשם, אני אשם שהברזת מהשיעורים?״ שאלתי בגיחוך.
״כן אתה, הכל בגללך.״ היא אמרה.
״אף אחד לא הכריח אותך, עשית את זה על דעת עצמך.״ אמרתי וחייכתי.
אני אוהב לעצבן אותה.
״כל השבת טחנת לי בשכל, חכי תראי מה אני מכין לך, חכי תראי מה…״ 
״תמיד ידעתי שקיים בך הצד של הילדה הרעה.״ המשכתי לעצבן אותה, אני נהנה מכל רגע.
״די עם זה כבר, אני לא כמוך.״ היא אמרה בהתגוננות.
כל הדרך עברה בוויכוחים ביני לבין אליאן, אבל אני חייב להודות נהניתי מכל שנייה. לעצבן אותה זה יותר כיף מלעצבן את תאיר.
״נו, מתי מגיעים?״ היא שאלה.
״ממש עוד קצת.״ עניתי.
לאט לאט בצעדים קטנים התחלנו להתקרב למקום.
״עצרי!״ פקדתי על אליאן.
״מה קרה?״ היא שאלה בבהלה.
״הגענו.״ אמרתי בחיוך.
״מה… איפה?
אני לא רואה כלום.״ היא אמרה והחלה להסתכל לצדדים.
״מה זה, לאן הבאת אותי, לרחוב?״ היא שאלה בפליאה.
ואני הנדתי בראשי וצחקקתי.
״מה אתה צוחק?
בשביל זה הפסדתי יום לימודים?״ היא שאלה באכזבה.
״בשביל להתקדם לשלב הבא אני נאלץ לכסות לך את העיניים.״  אמרתי והוצאתי מטפחת מהכיס.
״רגע…מה אמרת עכשיו?״ היא שאלה.
״מה ששמעת.״ אמרתי והנחתי את המטפחת על עיניה.
״רגע זוהר,״ היא נרתעה אחורנית.
״זה לא משהו מסוכן או משהו שעלול לסבך אותנו בצרות נכון?״ היא שאלה.
״אויי אליאן…״ נאנחתי.
״זוהר תענה לי!״ היא לחצה עליי.
״את סומכת עליי?״ שאלתי.
״כ…כן, אני חושבת.״ היא ענתה בהיסוס.
״אז יהיה בסדר.״ אמרתי בחיוך.

נקודת מבט לירון:
״אז בשביל לנתח את המשפט ולמצוא את התפקיד התחבירי של המילים, מה שאני צריכה זה קודם למצוא את הנשוא שזה הפועל במשפט.״ המורה הסבירה.
מה היה מאמין, שעתיים שלימות שאני יושב בכיתה, שעתיים שאני נמצא בכיתה ולומד, אשכרה לומד.
״מי רוצה לנתח את המשפט הבא?״ שאלה המורה.
״אני!״ אמרתי והרמתי את ידי. וכל המבטים הופנו אליי ואני חייכתי חיוך ביישני.
״לירון, איזו הפתעה.״ אמרה המורה בפליאה.
״המורה, למעשה זו הפתעה כפולה. עצם זה שהוא פה בכיתה.״ אמר ערן והילדים צחקו.
״סתום את הפה שלך צפונבון מעצבן.״ אמרתי בעצבים.
האמת, בהתחלה אני לא הבנתי מה יש לערן נגדי, אבל אז הבנתי שיש סכסוך לא פתור בין זוהר וערן, וערן מזלזל בכל מי שחבר של זוהר.
״תגיד… איפה החבר המעצבן שלך, אני לא רואה אותו פה.״ אמר ערן.
״ערן מספיק!״ המורה השתיקה את ערן.
״תראה מזה, אפילו למורה נמאס לשמוע את הקול המעצבן שלך.״ אמרתי בגיחוך ונשמעו צחקוקים בכיתה.
״לירון, קדימה בוא תענה על השאלה.״ אמרה המורה.
וזה מה שהזכיר לי שיש לי דברים יותר חשובים להתרכז בהם מאשר לבזבז זמן ועצבים על צפונבונים מעצבנים.
״הלך זה הנשוא במשפט והילד הוא הנושא.״ עניתי.
״כל הכבוד לירון, רואים שהבנת את החומר.״ אמרה המורה ואני חייכתי חיוך גאה.
הפעמון צלצל והשיעור נגמר, האמת שבכלל לא הרגשתי שעברו להן שעתיים, הזמן טס בטיל.
״לירון!״ המורה קראה בתום השיעור וסימנה לי לבוא אליה.
״ממש שמחתי לראות אותך בשיעור, שאתה משתתף. סופסוף אתה לוקח את עצמך בידיים.״ אמרה המורה.
״תודה, והאמת שגם אני שמח.״ אמרתי.
״אני מקוה לראות אותך גם בשיעור הבא.״ היא אמרה.
״נתראה.״ אמרתי בחיוך.
ככה זה, מהרגע שהייתה לי מטרה, שיש משהו שמחזיק אותי, שנותן לי סיבה להשקיע בלימודים שלי אני מוכן לתת את כל כולי בשביל להגשים את המטרות שלי  עד הסוף.

נקודת מבט אליאן:
זוהר קשר מטפחת מסביב לעיניי, כך שלא יכולתי לראות דבר.
״ועכשיו אפשר להתחיל ללכת. תני לי יד, אני אוביל אותך.״ אמר זוהר.
״הנחתי את ידי על ידו ונירתעתי. 
״נו מה קורה?״ הוא שאל.
״אתה בטוח שזה לא מסוכן?״ שאלתי בהיסוס.
״חשבתי שסיכמנו שאת סומכת עליי, את סומכת עליי?״ הוא שאל שוב.
״בעיניים עצומות.״ עניתי, תרתי משמע.
וזוהר צחקק ולאחר מכן גם אני, ואז הוא לקח את ידי ושילב את ידינו זו בזו.
״זו…זוהר לאן הולכים?״ שאלתי את זוהר שהחל להוביל אותי. לא ראיתי בעיניים והפעם במובן המוחשי של הביטוי, העיניים שלי היו מכוסות במטפחת שהייתה סביב עיניי.
״בעוד כמה דקות תגלי.״ הוא אמר.
פתאום נעצרנו, זוהר ניגש אליי והסיר את הכיסוי מהעיניים שלי.
שיפשפתי את עיניי. והאמת, הייתי המומה ממה שראיתי.