הסוד-פרק 13-אש ועץ

כשאירלד התעורר הוא הרגיש את הלחות אוחזת בבגדיו, החדר שבו התעורר היה רטוב והרוח יללה בחוץ כזאב. מעילו היה עליו והוא הרגיש את את הקור של פגיונו על ירכו, שמיכה עבה כיסתה אותו וגרמה לו להזיע. החדר הקטן הואר על ידי עשרות נרות שהזילו שעווה על הרצפה הקרשתית, הוא לא ידע היכן הוא נמצא. אולי הוא מת? סקירה מהירה של החדר לא הפיקה תועלת כשאירלד הבין שהוא היה שרור החשיכה, הנרות רק הטילו אור עמום על הקירות הלחים והחום שלהם אבד בחלל הקר. קול מוכר הדהד לצידו, “אירלד? אתה ער" שאל הקול הרוגע של וקס. אירלד התקשה להזיז את ראשו לצידה וראה את אותה הנערה חומת השיער ובעלת העיניים הירוקות והביישניות מתבוננות בו.
"איפה אני" השתעל אירלד, השאלה הזו נהפכה שנואה עליו מרגע לרגע. וקס סקרה את החדר כאילו שגם היא התעוררה פה.
"במרתף של אחוזת ראש העיר, ישנת כל הלילה. המורדים הפילו את השלטון של ראש העיר… הוא מת" אירלד לא הופתע מהידיעות, “הם מצאו אותך בסמטה הזו, שוכב ומתבוסס בדמך" אירלד תהה אם הם מצאו את הילד, הוא כנראה ברח. “הוא חושבים שאתה מעין משיח, הם לא מתכוונים לשחרר אותך" אירלד הרגיש טיפש מכל הסיפור, נראה שהשם אירלד הזר הודבק אליו כמחלה. הזר שבא להושיע את אחוות העלים. אש ועץ.
"הם דורשים את הנוכחות שלך בחדר הראשי, הם ארגנו סעודה גדולה" וס עזרה לאירלד להתלבש. בחולצה שחורה ואירלד מצא לעצמו גלימה בצבע חרדל עם מסגרת של חום, הוא הסיר את מעילו האדום והמטונף וזרק אותו בפינת החדר. הוא הלביש את חגורתו על אגנו ותלה את הפגיון בצידה השמאלי של החגורה, ראשו עדיין כאב אך הוא עלה למעלה במדרגות החורקות עד שהרגיש שהוא הולך על רצפת אבן. וס החזיקה את ידו כשהם חצו את חדרו של ראש העיר, אירלד ראה שאריות דם ועור קרוע על המזרון. כמעט כל החדר הראשי המרשים שאירלד ראה כשהוכנס למקום זה בפעם הראשונה נבזז כליל, רהיטים הופלו על צידם וקליעים של רובי קשת קישטו את הקירות כמו תמונות. האח בערה בחוזקה רבה מדי והשחירה את תקרת העץ, על השולחן הארוך ישבו חבורה של נערים עם שריון עור מבורס וקסדות ארד. מנענעים את חרבותיהם באוויר ושרים שירים גסים. הוא הבחין בשלושה נשים ששנים מהן היו זרוקות לצד כיסיהן בעוד חבריהם צוחקים עליהן, בכיסא ראש העיר ישב נער גוץ וכבד. קסדת פלדה נחה על ראשו ונטתה לצידו השמאלי, גרזנו הגדול נח לצד כיסאו ודם קרוש נראה על הלהב. איכשהו הוא הצליח לזהות את קול הצעדים של אירלד מעל השאון הגדול שעלה מהחדר, כשעיניהם נפגשו אירלד ראה עניים חומות וריקות. שפם גרוע שצמח מעל שפתו וצלקת עבה ומכוערת עברה מהלחי הימני שלו מעל עינו השמאלית ונמתח עד מצחו, כשחייך שיניו היו צהובות אך ישרות למדי. שיערו השחור והקצוץ בלט מקסדתו כמו קוצים.
"שקט בחורים, הזר מכבד אותנו בנוכחותו" ה"מנהיג" של המורדים צחק בקול עבה ועמוק, שאר חבורתו הביטו באירלד בעניים ריקות מהבעה אבל הצטרפו לצחוק קצרות לאחר שמנהיגם התחיל.
"זה נכון שהרגת את ג'ורי בעזרת קסם? צלית אותו במקום?” צווח נער אדמוני ושמן, חברו סטר לו והנער האדמוני צנח היישר לתוך הצלחת שלו. מתיז ירקות ובשר מדמם לכל עבר.
אירלד לא ענה לו, ועיניו העייפות עדיין נחו על מנהיגם של פורעי החוק. הוא הרגיש שוס הרגישה לא בנוח כמוהו. המנהיג הצביע על כיסא משובח מקטיפה ומעץ לצידו ואירלד הבין שהוא הזמין אותו לשבת. וס עזרה לאירלד להתיישב והמנהיג שלך יד לגביע כסף ומזג לאירלד יין אדום כדם, לאחר ציפייה שנמשכה כמה שניות אירלד לגם מהיין האדום. הטעם העשיר מילא את פיוו ולרגע הוא רצה להקיא, היין היה יותר מדי מתוק ופרותיי. אירלד הכריח את עצמו לבלוע ושם את הגביע הכסוף בחזרה על השולחן.
"ווינפריד, כמה נשארו בחייל המצב?” נבח המנהיג על נער עם קסדת ארד נוצצת ומבריקה, הנער חשב לרגע. שיניו הלא תואמות ואפו הגדול גרמו לו להיראות מגוחך לגמרי.
"חמישים ושמונה חיילים כשירים, עשרים פצועים ושלושים ושמונה מתים" המנהיג ניגב זיעה מעורפו וממצחו ולגם יין מגביעו, שריריו פועמים מתחת לשריון הברזל שלו.
"תגיד למלומד העליון לטפל בפצועים, ולא אכפת לי כמה הוא זקן לעזאזל. תשרוף את המתים" הנער הנהן ונגס בפיסת בשר מדממת
"נצטרך לשרוף אותם מהר המפקד… לא תרצה שהם יחזרו לרדוף אותך" אמרה נערה בלונדינית בעוד ששיחקה עם סכין בידה הימנית, קשת ארוכה וממורקת הייתה קשורה מאחורי גבה,
"אוהב את מה שאתה רואה?” שאלה הנערה בחיוך זדוני ואירלד הסמיק ושתל את פרצופו בשולחן, הוא שמע גיחוך קל עובר בשולחן, האם הוא בדיחה?