אני אזכור אותך תמיד
יש בך ניצוץ שצריך להחיות.
הוא יכול לגרום לכל כך הרבה דברים לקרות.
הוא יוצר עולמות, ובונה אנשים,
מפתח תיאוריות ורגשות גועשים.
ויש בך רוח, ויש בך קלילות,
והן מטפסות הרים ורצות בנחישות.
ויש בך צליל, ויש בך מנגינה,
והם שרים כאב ולוחשים רינה.
ויש בך יופי, ויש בך אור,
והם מביאים לצחוק ואוהבים לזהור.
ויש בך עומק, ויש בך כח,
והם מכילים צער ושונאים לשכוח.
אז עלייך ללכת, לצחוק ולראות,
ולמצוא דברים אמיתיים לעשות.
כי יש בך, ויש בך, כל כך הרבה פלאות.
והן הרי הכי יפות כשהן פורחות.
תגובות (3)
"ויש בך, ויש בך מנגינה, והם שרים כאב ולוחשים רינה" וואו !
^^ תודה,תודה…
אני מעוניינת להזכיר פה כמה דברים בהקשר לסיפור ואעשה זאת בחלקים שיהיה לך יותר נוח להגיב [אם כמובן תרצי בכך] ~
1. כשאר אני קראתי את זה, עלתה בי השאלה – האם כותבים חיי או תחיי? הרי בדיבורינו אנו מבטאים את ה*ת'* של ה*ת*חיי אבל אינני יודעת אם זה גם כך בכתיבה. אני ממליצה לך לבדוק, אותי זה עניין.
2. יכול להיות שזה היה בכוונה אבל אני לא באמת יודעת [הרי זאת האומנות שלך, את בוחרת מה לשים והיכן] את כתבת המון המון ו'. יכול להיות שזאת הייתה בכוונה.
"*ו*יש בך רוח, *ו*יש בך קלילות.
*ו* הן מטפסות הרים *ו*הן רצות בנחישות"
וכך הלאה, שימי לב לו' אך איני לא רציתי לש]וט, רק לשאול אם היה זאת במכוון.
3. האם הגבר או האישה שרוצים לעזור לה לפרוח ולגדול בסיפור, חושבים שהם עומדים לאבד אותה? למה בסוף הסיפור הם רושמים "אני אזכור אותך תמיד"? הם חוששים שהיא תשתנה? אני אשמח אם תעני לי, זה גם תפס את תשומת ליבי.
4. כתיבה מאוד יפה, אי אפשר להתעלם מהכישרון שבולט פה מאודו אני ממש ממליצה לך להמשיך לכתוב ולפרוח ואת עוד תהיה סופרת גדולה. מדהים.