״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 16

נקודת מבט לירון:
אחרי שסיימנו לאכול מיהרתי לברוח לחדר שלי ועמית בעקבותיי.
״אז מה, איך הולך בפנימייה?״ הוא שאל.
״תאמין לי, שם זה החיים הטובים. אין לי את ההורים שלי על הראש, אני חופשי.״ עניתי בכנות.
״ומה עם אליאן, איך היא מסתדרת שם?״ הוא שאל.
״זאת אליאן, אתה מכיר אותה. לא מתלוננת יותר מידי.״ עניתי.
״אין על הילדה הזאת, מדהימה.״ עמית אמר.
״כן… היא באמת מדהימה. רק חבל שיש כאלה שלא רואים את זה.״ מלמלתי את החלק האחרון בשקט.
אני יודע כמה זה קשה לאליאן להיות אליאן, כמה קשה לה להיות הילדה הזו שכולם מצפים ממנה שתגיע לתוצאות הטובות ביותר, שתעשה את הכל בצורה המושלמת ביותר.
ודווקא בגלל זה אני מעריץ אותה.

נקודת מבט אליאן:
אחרי שסיימנו לאכול עזרתי לאימא לפנות את השולחן, וליאל עזרה גם היא. כמה מפתיע.
הרי זה ברור שהיא תעשה את זה דווקא, תעזור בכוונה בשביל להוציא אותי רע.
והאמת, עד עכשיו הולך לה לא רע בכלל.
אחר כך עליתי לחדר שלי, רציתי קצת להתבודד לבד עם עצמי.
נעמדתי מול המראה שבחדר שלי ובחנתי את עצמי.
״כנראה שזה באמת דיי ילדותי.״ אמרתי בזמן שעברתי עם ידי על הפס הורוד בשיערי.
הסתכלתי על השמלה והנעליים.
ליאל באמת צדקה, מה חשבתי לעצמי שלבשתי את השמלה עם הנעליים האלו?
״את מגוחכת אליאן.״ אמרתי כשהסתכלתי על עצמי במראה.
חלצתי את נעליי והחזרתי אותם לארון, ונזרקתי על מיטתי.
אט אט מבלי ששמתי לב עיניי נעצמו להן ושקעתי בשינה.
~
״אליאן, קומי כבר ישנונית.״ שמעתי קול מעליי, ולפתע הרגשתי כריות פוגעות בפניי.
״אח! די, תנו לישון.״ מלמלתי והרמתי את השמיכה עד מעל ראשי.
ואז נוצר שקט.
מה, יש מצב שהם פשוט התייאשו והלכו?
רק אז, כשהרגשתי שאין עוד אף אחד בחדר מלבדי הרשיתי לעצמי להסיר את השמיכה מעליי.
אבל פתאום, לפני שבכלל שהספקתי להבין מה קורה עמית ולירון קפצו עליי.
״אני רוצה לישון.״ לירון חיקה אותי ממקודם.
״אני שונאת אתכם.״ רטנתי.
״לא את לא.״ אמר עמית והשליך עליי כרית ולאחר מכן גם לירון.
״כן, אני כן.״ אמרתי וזרקתי עליהם חזרה.
ואז התפתחה מלחמת כריות.
״טוב, בואו נסכם שאני המנצחת בקרב הזה.״ אמרתי בסוף מלחמת הכריות.
״היית מתה.״ גיחך לירון.
״אחי היקר, לא הגיע הזמן שתלמד להפסיד בכבוד?״ שאלתי והנחתי את ידי על כתפו.
״תגידי, מתי הספקת לפתח חוש הומור?״ שאל לירון בגיחוך.
״תגיד, חשבת ללכת לעשות סטנדאפ?״ שאלתי בציניות.
״ממ… האמת אני שוקל לעשות את זה, ויש בזה אחלה כסף.״ הוא ענה.
ואני ועמית נקרענו מצחוק.
״דביל, היא אמרה את זה בציניות.״ אמר עמית ושנינו המשכנו לצחוק.
״מה אני אגיד, מצחיקים אתם. אולי תהיו צמד ותעשו סטנדאפ ברחבי הארץ, תרוויחו מיליונים.״ הוא אמר.
עמית ואני הסתכלנו אחד על השנייה וחייכנו.
״האמת, אחלה רעיון הבאת. מה שבטוח שנינו נצליח יותר ממך.״ אמר עמית ואני צחקקתי.
לירון הביט בנו וגלגל עיניים.
שלושתנו ירדנו לסלון, המבוגרים ישבו בסלון ודיברו. וליאל… ליאל התעסקה בפלאפון שלה, נו מה חדש.
״מתי אתה חוזר לצבא?״ שאלתי את עמית בזמן ששנינו ישבנו במטבח ואכלנו ארוחת בוקר.
״מחר.״ הוא ענה ולגם מהכוס שהייתה על השולחן.
״אה…״ מלמלתי באכזבה ולאחר מכן הכנסתי עוד כף של דגנים לפה.
״היי, אל תתאכזבי. מבטיח שניפגש שוב בקרוב.״ אמר עמית והניח את ידו על ידי.
חוץ מזה שעמית הוא בנדוד שלי הוא גם החבר הכי טוב שלי, פעם היינו מדברים כל יום, אבל מאז שהוא התגייס לצבא הקשר שלנו כבר לא מה שהיה קודם.
אני לא כועסת עליו שהוא ניתק קשר, אני מבינה אותו, קשה להיות בקשר כשאתה בצבא.
״מבטיח?״ שאלתי בקול ילדותי.
״מבטיח. חוץ מזה שמה נשאר לי, חצי שנה ואני בחוץ, ואחר כך אני מבטיח לך שהכל יחזור להיות כמו קודם.״ הוא אמר.
ואני בתגובה קפצתי עליו בחיבוק.

נקודת מבט זוהר:
התעוררתי עם כאב ראש נוראי,  בחנתי את החדר, רגע… זה לא החדר שלי. הופתעתי לראות מישהי שוכבת לידי. האמת, אין לי מושג איך בכלל הגעתי הנה, איפה אני בכלל או מה קרה אתמול.
הדבר היחידי שאני עוד איכשהו זוכר זה שהייתה מסיבה, כנראה שהשתכרתי במסיבה.
״בוקר טוב.״ היא מלמלה וחייכה.
״אני לא כל כך בטוח.״ מלמלתי ותפסתי בראשי בשתי ידיי.
״וואי, מתפוצץ לי הראש.״ מלמלתי.
״היה כיף אתמול.״ היא אמרה.
״מה השעה?״ שאלתי וקמתי מהמיטה ולבשתי את הבגדים שלי במהירות.
״אחד וחצי.״ היא ענתה.
״מה אתה כבר הולך?״ היא שאלה באכזבה כשראה שהתלבשתי.
״כן.״ עניתי.
 ״אבל…״ היא מלמלה.
״סלאמת!״ אמרתי כשעמדתי בפתח הדלת, מיהרתי לברוח משם כמה שיותר מהר.
״פיו… זה היה מוזר.״ מלמלתי כשהייתי בדרך לחדר שלי.
הראש כל כך כאב לי, איך שנכנסתי לחדר שלי נזרקתי על המיטה שלי.
השבת עברה רוב הזמן בשעמום, כל השבת נתקעתי בחדר. בגלל הגשם המזורגג לא היה אפשר לצאת החוצה.
את רוב השבת העברתי בצפייה בטלוויזיה.

נקודת מבט אליאן:
את כל השבת העברתי בשעמום בבית, בגלל הגשם לא היה אפשר לצאת מהבית.
״משעמם לי.״ אמרתי לעמית ולירון שבכלל לא שמעו אותי כי היו מרוכזים בפיפ״א.
״אהמ… אמרתי שמשעמם לי.״ חזרתי על דבריי רק שהפעם הרמתי את קולי.
״אז תסתכלי עלינו משחקים.״ אמר לירון.
״זה מה שאני עושה, בערך… כל היום.״ עניתי.
״נו, אז תמשיכי.״ אמר לירון.
״טוב, אני מיציתי פה.״ אמרתי ויצאתי מהחדר של לירון.
ירדתי במדרגות לקומה הראשונה, המבוגרים ישבו ודיברו, וליאל ישנה.
ירדתי למטבח והכנתי לי כוס שוקו חם, תמיד בחורף אני אוהבת לשבת בחדר שלי ולהתכרבל בפוך ולשתות שוקו חם.
לקחתי את הספל עם השוקו החם ועליתי לחדר.
שכבתי במיטה שלי מכורבלת בפוך כשהספל עם השוקו חם בידי, מחמם את ידיי.
ולפתע צליל של הודעה נשמע מהפלאפון שלי.
הנחתי את הספל על השידה והרמתי את הפלאפון מהשידה.
״היי את, את חיה?״ קיבלתי הודעה מזוהר. לא יודעת למה, אבל איך שראיתי  את ההודעה שלו עלה לי חיוך על הפנים. 
״חייה ונושמת.״ שלחתי וחייכתי לעצמי.
״אז מה את עושה בשבת?״ הוא שלח.
״מה כבר נשאר לעשות חוץ מלצפות בטלויזיה ולשתות שוקו חם.
ומה איתך?״ שלחתי.
״אותו דבר.״ הוא שלח.
״שמעתי אתמול הייתה מסיבה בפנימייה. איך היה?״ שלחתי.
״האמת? לא זוכר.״ הוא שלח.
״מה זאת אומרת לא זוכר, מה היה כל כך גרוע שאתה מעדיף להדחיק?״ שלחתי.
״לא יודע, כנראה ששתיתי יותר מידי.״ הוא שלח.
״מדהים איך קצת אלכוהול גורם לכם לאבד את הצפון.״ שלחתי.
״לא יודע על איזה צפון את מדברת, אני איבדתי את הזיכרון.״ הוא שלח.
״דביל… זה רק ביטוי.״ שלחתי.
״אוח, את והשפה הגבוהה שלך, קל לך לדבר, נראה אותך שותה. מתערב איתך שאת אפילו מכוסית פטל משתכרת.״ הוא שלח.
״ממש לא!״ שלחתי.
״ברור שכן.את ילדה טובה מידי.״ הוא שלח.
״ומה הבעיה עם זה?״ שלחתי.
״אולי זה מ ש ע מ ם.״ הוא שלח.
״עדיף להיות טובה מאשר רעה.״ שלחתי.
״מה רע בלהיות רע?״ הוא שלח.
״מממ… הכל אולי!?״ שלחתי. 
וככה עברה כל השבת, מצאתי את עצמי מדברת עם זוהר במשך כמה שעות שעות טובות.

נקודת מבט זוהר:
״זוהר, מה קורה איתך. עוד חצי שעה כיבוי אורות לא זזת מהמיטה כבר ארבע שעות.״ אמר גיא.
וואו, מי היה מאמין שכבר ארבע שעות עברו, ארבע שעות שאני ואליאן מדברים, הזמן פשוט טס לו.
״הלו, זוהר מישהו בבית?״ גיא העיר אותי ממחשבות.
״רואים אותך מחר?״ שלחתי לאליאן.
״חמש דקות אני איתך.״ אמרתי לגיא והמשכתי לדבר עם אליאן.
״לי ולך יש דיבור ארוך.״ אמר גיא אבל לא עניתי, הייתי שקוע בשיחה עם אליאן, היא מצחיקה אותי, כיף לי לדבר איתה. יש לנו הרבה על מה לדבר, וזה מוזר כי אנחנו כל כך שונים אחד מהשנייה.
״אכן, אל תשכח שמחר ממשיכים לחלק השני של העסקה.״ היא שלחה.
״זוכר, זוכר… תתכונני, מחר מגיע תורי ללמד אותך איך להינות. מבטיח לך את תיהני מכל שנייה.״ שלחתי.
״אולי בכל זאת תגלה לי מה אתה מתכנן.״ היא שלחה.
״חכי למחר.״ שלחתי וחייכתי לעצמי.
״שונאת אותך…״ היא שלחה.
״שונא אותך יותר.״ שלחתי וחייכתי לעצמי.
״טוב, נראה לי שנמשיך את הוויכוח הזה כבר מחר אני פרשתי למיטה.״ היא שלחה.
״תיהי בטוחה שאני אנצח. לילה טוב.״ שלחתי וכיביתי את הפלאפון.
אחרי השיחה עם אליאן, לא יודע למה אבל מצאתי את עצמי מחייך חיוך דבילי, אני כבר מת שהיא תראה את ההפתעה שהכנתי לה.