"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 1

התעוררתי מקפיצותיה של ליהי על מיטתי לבוקר האחרון שלי בתל אביב .. "נו בוקר קומי כבר יא ישנונית" אמרה ליהי "די אני עייפה יא קרצייה בקושי נרדמתי" "אוי נו עוד הפעם את והמחשבות השליליות שלך" "הן בסך הכל מציאות" צעקתי אלייה "טוב טוב מה שתגידי עכשיו את מוכנה לקום ולהתארגן כי מצפה לנו יום ארוך" "אוי נו ליהי את יודעת שאני לא מתה על זה ואין סיכוי שאני יוצאת מהבית" "סתמי את כן כי אמרתי ודי כבר צאי מזה תהיי אופטימית תחייכי קצת" אמרה ליהי , בחוסר חשק קמתי מהמיטה והלכתי למקלחת לשטוף פנים , שחזרתי לחדר ראיתי שליהי כבר הספיקה להוציא לי בגדים שאני לא בדיוק אוהבת – שורט וחולצת שיפון שקופה עם טופ , לא בדיוק הסגנון שלי בזמן האחרון , "ליהי באמת ?" "כן באמת ואין על זה וויכוח יאללה תתלבשי אני מחכה לך למטה" אמרה לי ויצאה במהירות מחדרי מבלי לתת לי להגיב , התלבשתי בלתי ברירה אספתי את שיערי לקוקו גבוה לקחתי אייפון וירדתי למטה
"בוקר טוב ג… וואו מה זה ?? אחותי זאת את ?" אמר רועי "בוקרר .. כן בגלל ליהי הקרצייה הזאת .." החזרתי "הייי את באמת יפה ככה , רועי תגיד לה אמרה פגועה "חחח היא צודקת אחותי הרבה זמן לא ראיתי אותך ככה , מומלץ שתישארי ככה .. ארזת הכל ?"
"ממש לא , זה חד פעמי בגלל העלוקה שפה , וכן כבר אתמול" "יופי אז מחר בשעה 7 נצא" "אם כל כך חייב"
"די עמית את תראי שיהיה בסדר" אמר בחצי צעקה "מה שתגיד , טוב יאללה ליהי מה רצית " " יאללהה יש לנו יום ארוך ביי רועי אני יחזיר לך אותה ב ערב" "טוב תהנו ותהיו זמינות " אמר רועי יצאנו מהבית ולא האמנתי בכלל שנתתי לה לשכנע אותי לצאת מהבית אחרי תקופה מסויימת .. אבל זאת ליהי תמיד מצליחה לשכנע אותי , התחלנו ללכת לכיוון הקניון והרגשתי מלא מבטים בוחנים אוצי , שמעתי התלחשויות כמו " וואי סופסוף היא יצאה מהבית" "זאת עמית ? מה היא עושה בחוץ" כאילו אנשים אני לידכם אני שומעת אותכם .. רציתי פשוט לרוץ משם ולחזור להסתגר בחדר עם השירים שלי , אבל כנראה שליהי קלטה את זה , היא חיזקה את אחיזתה בידי ולחשה לי "הכל בסדר , אני איתך" הנהנתי והמשכנו ללכת , כשהגענו לקניון ישר ליהי התחילה לרוץ לאוכל כן כן הילדה עם תיאבון , התיישבנו באיזה בית קפה קטן ואכלנו , אחד המלצרים שם כל שנייה עבר לידי וחייך חיוך לא מוסבר זה די עיצבן אותי זה הרגיש לי רחמים , אז פשוט עצרתי אותו ושאלתי " אני יכולה לעזור לך במשהו ?" "אממ כן יכול להיות" ענה "אוקיי אז במה ?" "מה המספר שלך?" וואי הוא ישיר "המספר שלי לא בשבילך" "למה את מזלזלת בי?" אמר "לא מזלזלת אומרת אמת עכשיו אם אכפת לך אני רוצה להמשיך לאכול " אמרתי עצבנית והוא פשוט הלך משם "תגידי את רצינית ?" שאךה ליהי "תלוי בקשר למה" "בקשר אליו , למה את כזאת רעה תני צ'אנס" "אחרי מה שקרה לי עם מתן אין סיכוי " מתן הוא האקס שלי ההיינו ביחד כמעט שנה ואהבתי אותו כל כך ברגע שהוא שמע על הגילוי שלי הוא עזב אותי בטענה שהוא לא יכול להתמודד עם זה וזה קשה לו , את האמת שנשברתי בכיתי בלי הפסקה הרגשתי שזהו נגמרו לי החיים ואני לבד , אבל רועי וליהי היו שם בשבילי "אויש די כבר עמית עברנו את זה לא כולם ככה " אמרה ליהי "זה כבר לא משנה מי כזה ומי לא אני במילא עומדת למות אז עדיף שאני יחסוך את הכאב הזה לשנינו" "את כל כך שלילית שזה יכול להרוג אותי" "טוב די ליהי לא בא לי אף אחד" אמרתי בחצי צעקה "אוקיי אוקיי טוב בואי ניכנס לחנות הזאת" נכנסנו למלא חנויות ליהי קנתה 2 זוגות עקב 1 אולסטאר ו1 האווינס 3 שמלות 4 שורטים 5 ג'ינסים 3 גופיות ו2 חולצות ליציאה אני קניתי 2 זוגות האווינס 3 ג'ינסים וחולצה , אחרי השופינג הזה הלכנו לאכול גלידה ומשם לסרט "סטפ אפ 5" וואי ריקוד זה אהבה , שנפסקה מאז הגילוי שלי , תמיד אמרו לי שאני רקדנית מצויינת ויבוא היום שאני יפתח סטודיו וזה גם היה החלום שלי , אבל החלום הפך למשהו לא אפשרי , מבחינתי אני עלולה למות כל רגע אז למה להתחיל דברים שאני לא אצליח לסיים , אחרי הסרט נסענו הביתה הגעתי הביתה ועליתי למעלה הנחתי את השקיות בצד החדר ונכנסתי להתקלח , ייבשתי וסירקתי את שיערי לבשתי פ'יגמה של "הלו קייטי" ונכנסתי למיטה חשבתי על מה שקרה לי בשנה האחרונה , הריבים הבלתי פוסקים של אבא ואמא , המכות שנהג לתת לנו וסתם כי מתחשק לו או שהוא שיכור , המחלה הארורה שהחליטה לתקוף אותי , איך בשנייה החיים נראו אחרת .. הלך התיאבון החשק להינות לצחוק לרקוד להכיר אנשים חדשים , החשק להיות לבד ולהסתגר בחדר רק הלך וגבר וכל זה כי לא רציתי שום רחמים וטובות מאף אחד ,
עם המחשבות הללו נרדמתי רועי העיר אותי ב6 וחצי כדי שנצא לדרך , מבט אחרון על הבית והסביבה וזהו זאת הפעם האחרונה שאראה את המקום הזה .. פתאום משום מקום צצה ליהי בצעקה "מיתי חכי אל תיסעי .." הסתובבתי אלייה והיא כולה מתנשפת בכבדות "וואו לאלי רוגע אני פה" ליהי ציחקקה בעצב ואמרה "רק רציתי להיפרד ממך ולהביא לך את זה" היא הושיטה לידי שקית ובה אלבום תמונות מכל התקופות שלנו ברכה ענקית ושרשרת חצי לב שרשום עלייה "bff" התנפלתי עלייה בחיבוק והדמעות זלגו לבדן בלי מעצורים ליהי צחקה ואמרה "אל תדאגי את לא תיפטרי ממני כל כך מהר אני אבוא לבקר והרבה" "זה מה שתיארתי לעצמי , הבית תמיד פתוח בשבילך לאלי" חיבוק אחרון וזהו נכנסתי לאוטו ונופפתי לליהי לשלום ומכאן זה לדרך חדשה ..