החיים בקולג’-שנה 1-הנערה במסיכה השחורה-פרק 7:ארוחה-חלק ב’

בזמן שחיכינו לאוכל המשקאות שהזמנו הגיעו, המשקה המוזר של ג'וליה הגיע בכוס גבוהה עם עלה של אננס בתוכו, היא חייכה והודתה למלצר הצעיר שקרץ לה וחייך חיוך פלרטטני שיערו היה שחור ועוצב עם ספריי לקוצים רכים ועיניו היו ירוקות כמו דשא מלאכותי. היא ציחקקה והעבירה לי את בקבוק הקולה מזכוכית ביחד עם כוס שבתוכה קשית
"מה זה המשקה הזה?" שאלתי אותה ולגמתי מהקולה ישר מהבקבוק, כשהבנתי את הטעות שלי מזגתי חלק לתוך הכוס וחיכיתי לתשובה
"זה קוקטייל אננס מנגו וסאקי, די טעים האמת רוצה לנסות?" היא שאלה והעבירה את אחת משתי הקשיות שהיו בפנים לכיווני, קירבתי את הכוס אליי וגמתי לגימה קטנה מספיק בשביל הטעם ולא לרוויה. הקוקטייל היה מתוק ובקושי היה ניתן להרגיש את הסאקי אבל בסוף גרוני הרגשתי את מרירות האלכהול והשתעלתי קלות, ג'וליה גיחחה ולקחה לגימה ארוכה מהמשקה.
"הנה האוכל שלכם, בתיאבון" אמר אותו מלצר שבא מקודם והפעם הביט עליי ובחן אותי מחייך ומניח את הצלחות על השולחן ביחד עם כף ומקלות אכילה מפלסטיק קשיח. הנודלס הפיץ ריח משכר של תיבול אסייתי ופי התמלא ברוק רק מהריח. ג'וליה לקחה את הסושי שלה ומזגה קצת רוטב סויה על הצלחת שלה
"כדאי שתאכל מהר אני צריכה לחזור עוד בערך שלושת רבע שעה" אמרה ג'וליה והתחילה לאכול. התחלתי לאכול וזה היה הנודלס הכי טעים שאכלתי אי פעם, מבושל לשלמות ופיקנטי במידה נוחה לכל סועד, גם כאלה כמוני שלא כל כך מעדיפים אוכל חריף או פיקנטי. במהלך הארוחה לא דיברנו הרבה בינינו, לא שלא רציתי פשוט לא הצלחתי להפסיק לאכול. בסופו של דבר הפיקנטיות הכניעה אותי ולקחתי לגימה רצינית מהקולה שלי נותן לי זמן לנסות להתחיל שיחה
"אז.. החלטת כבר איזה נושא תלמדי?" שאלתי ושמתי קצת רוטב סויה בנודלס שלי מערבב באיטיות מנסה ליצור איתה קשר עין
"האמת שאני חושבת ללמוד אומנות מודרנית. אתה יודע כל הציור והציירים תמיד הפנטו אותי" אמרה ואכלה עוד חלק מהסושי שלה אחרי שטבלה אותו ברוטב הסויה.
היא הביטה בי וגיחחה קלות מסמנת לי שיש לי משהו על הלחי, לקחתי מפית וניגבתי את הרוטב שהיה מרוח לי על הפרצוף
"טוב אתה מתקרב לסיום כי יש איזה קינוח שאני מתה לנסות" אמרה והזיזה את הצלחת הריקה שלה לצד ומחפשת את תפריט הקינוחים מזמינה משהו שנקרא בננה חמוצה מתוקה.
"את הולכת להסביר לי מה זה?" שאלתי ואכלתי את שאר הנודלס שלי במהירות מנסה שלא ללכלך את עצמי
"אהה, זה בננה כמובן טבולה בקרמל מלוח עם שבבי קליפת לימון כל זה מצופה במין פירורי לחם חמצמצים שמתפוצצים בפה ומתוקן בשמן עמוק ומוגש עם קערית רוטב שוקולד לטבילה" אמרה ג'ולינ כנראה היא הקריאה מתיאור המנה בתפריט כי זה נשמע מפורט מאוד.
"אני פשוט חשבתי שזה נראה טעים" היא אמרה ושנינו צחקנו, סיימתי את המנה שלי וקראתי למלצר שיקח את הצלחות הריקות וכוס הקולה הריקה שלי. שאנון הגיעה וחייכה אלינו
"היה טעים?" היא שאלה ולקחה את הצלחות ואת הכוס שלי, חייכתי והינהנתי
"גם בראד עובד פה או שהוא מרוויח מספיק מאירגון האירועים בקמפוס?" שאלתי והעברתי לה את הצלחת הריקה של ג'וליה שנראתה די מרוגזת שפתחתי שיחה עם המלצרית
"אירגון האירועים זה בהתנדבות, הוא עובד בפיצרייה ממול" היא אמרה וחייכה אליי הולכת חזרה כשהמלצר עם השיער השחור הביא את הקינוח שלנו
"תודה" אמרה ג'וליה והתיישרה בכיסא שלה מסדרת את המשקפיים שלה ומביאה לי כפית אחת, אני לא יודע מה הם עשו לבננה הזאת אבל לא טעמתי משהו כזה כל חיי
"וואו. פשוט וואו" אמרתי בפה חצי מלא מכסה אותו ונושם במהירות כי הבננה הייתה עדיין חמה, ג'וליה הינהנה ולקחה עוד חתיכה.
הבננה לא שרדה הרבה, אולי שתי דקות עד שחיסלנו אותה לחלוטין ואת רוטב השוקולד שבא ביחד איתה, הזמנו את החשבון ומלצר זר לחלוטין בא והניח את הקבלה על השולחן. ג'וליה הסתובבה להוציא את הארנק שלה אבל עצרתי בעדה
"אני אשלם, את הבאת אותי זה רק נימוס בסיסי שאני אשלם" אמרתי והבטתי בקבלה, כמעט 200 אני לא סוחב כאלה סכומים במזומן כנראה שאני אגהץ את האשראי לא נורא. הוצאתי את כרטיס האשראי שלי והנחתי אותו על הקבלה, המלצר חזר ולקח את הכרטיס
"יש לך איזה 20 לטיפ?" שאלתי את ג'וליה והיא בדקה את הארנק שלה, היא הנהנה והוציאה שטר שומרת אותו בידה כשהמלצר חזר מביא לי קבלה לחתום עלייה ועט ביחד עם כרטיס האשראי שלי, החזרתי אותו לארנק שלי וחתמתי על הקבלה קמתי והתחלתי ללבוש את המעיל והצעיף שלי וג'ליה הניחה את השטר ולבשה את המעיל שלה. יצאנו החוצה כשהקור הכה בנו פחות ממה שחשבתי, השמיים התמלאו קצת בעננים וריח של אחרי הגשם אפף את האוויר חייכתי ויצאתי משטח המסעדה
"טוב אני חייבת לרוץ כדי לא לאחר אז נתראה?" אמרה ג'וליה וכיפתרה את המעיל שלה, מה שאני לא עשיתי, הינהנתי וחייכתי אליה
"אולי נבוא לפה עוד פעם, או אם הם עושים משלוחים נאכל מתישהו בקמפוס?" שאלתי אבל היא מיהרה כבר וכנראה שלא הקשיבה כי היא כבר רצה לתחנת האוטובוס. לא נורא אני אדבר איתה כבר אחרי יום הלימודים, לי הייתה עוד שעה עד שהשיעור שלי מתחיל אז החלטתי לחפש חנות פיצ'יפקאס בשביל לקנות מתנה לאחותי.