סביב סביב

הפרחים לא שכחו איך לפרוח,
עוד יודעת השמש לזרוח.
גם הטל עוד יורד בבקרים,
עוד מזמרות להן הציפורים.

עוד דקה שעוברת,
עוד רגע חולף,
עוד דרך נגמרת,
עוד אדם מתחלף.

הכדור חג סביב סביב,
העונות מתחלפות ללא קץ.
קיץ, סתיו, חורף, אביב.
וחלילה חוזרת הארץ.

ואי שם יש שקט וחושך וריק,
אי של דממה בלב הקיום.
אותו המקום-לא מקום העתיק,
בו נגמר כול מסע ביקום.

בו אנשים שאינם נמצאים –
בשום מקום על פני העולם.
וגם שם הם אינם, כי כבר חדלו,
תם מסעם ונשלם.

ובארץ דמיון הם עוד קיימים,
בזיכרון אהובים ויקירים.
אולי עוד ישובו אל בין החיים,
אולי לא לעד הם קבורים.

עוד דקה שעוברת,
עוד רגע חולף,
והנה אין הם חוזרים,
לא לנצח נוכל להם להמתין, שהרי גם חיינו קצרים.