היום האחרון – פרק 4

נקודת המבט של דילן –
מה אני אמור לעשות, אליסון התעלפה ונכנסתי לפאניקה, זה מפחיד אותי המחשבה על כך שהחיים של הנערה המסכנה הזו תלויים בי. אני מפחד, אם אני לא אצליח לעזור לה? הנערה המסכנה תסיים את החיים הקצרים שלה בגיל 17, וכל זה יהיה באשמתי.

"אליסון" אמרתי כשראיתי אותה פוקחת את עיניה בעייפות, "מה?" שאלה בעייפות ואי הבנה, "איך את מרגישה?" שאלתי אותה בחיוך מצפה שתחייך בחזרה, אך שוב אין שום חיוך שעולה על פניה היפות והעדינות. "איך אני מרגישה? מתה בעיקרון" אמרה בקול יבש, יותר יבש מאי פעם.

עוד פעם אחת היא מדברת על מוות ואני מאבד את הסבלנות שלי, "אליסון, כבר הסברתי לך שכל עוד אני לא מודיע לך שאת עומדת למות אני לא רוצה לשמוע דיבורים על מוות, אז מספיק להיות כל כך מפונקת" אמרתי ואני מודה שזה יצא יותר תוקפני ממה שזה אמור להיות.

"סליחה המפקד" אמרה בשקט, "אני מצטער שהייתי תוקפני" אמרתי בשקט. "זה בסדר, לפעמים אני מגזימה יותר מידיי אני מניחה" אמרה בגלגול עיניים, "לא זו זכותך להיות כזו, אני רק הייתי צריך לשתוק הפעם. אני סיימתי את המשמרת שלי להיום, אז נפגש מחר, אם את מרגישה חולשה יורד לך דם תלחצי על המוניטור ואני אבוא מיד, אוקי?" שאלתי אותה והיא הנהנה בהבנה.

"להתראות" אמרתי בחיוך, "ביי" אמרה בשקט מתכסה בשמיכתה, יצאתי מהחדר והמחשבה שהיה לי קשה להתמודד רק עם כך שהיא התעלפה , מה אני אעשה כשהיא תהיה במצב קשה, במצב שהיא תהיה קרובה למוות, אני לא אצליח להתמודד עם זה. אני אברח ברגע הקשה ביותר.

נכנסתי לחדר שלו, רואה אותו יושב צופה בטלוויזיה, "שלום לך גבר" אמרתי יושב על הכיסא ליד מיטתו, "דילןןן" צעק בהתרגשות קופץ מהמיטה אליי, "אכלת משהו גיבור?" שאלתי בחיוך "לא, עשו לי זריקות ואז כבר נרדמתי" אמר מושך בכתפיו,"בוא נרד לקפיטריה שתאכל משהו" אמרתי לו "לא, אני לא רעב אני ממש עייף, תספר לי מה שעשית היום בעבודה" אמר במחיאת כפיים,"אוקיי, היום הביאו לי מטופלת חדשה. קוראים לה אליסון והיא חולה בלוקמיה, מה שהיה לאבא אם אתה זוכר. ובעיקרון היה יום קשה אבל נסתדר עם הזמן" אמרתי לו באנחה "תספר לי מה אתה עשית היום" אמרתי בגיחוך.

"אני עברתי טיפולים כרגיל, ואז פגשתי בקפיטריה מישהי ממש נחמדה שאירחה לי לחברה כמה דקות היא די בוגרת, בגיל תיכון לפחות והיא הציעה לשבת איתי אבל בדיוק הלכתי לישון" אמר לי ושוב משך בכתפיו. "נהדר, השגת לעצמך חברה חדשה אני שמח" אמרתי לו בחיוך.

"כן כנראה" אמר מפהק בעייפות. "בוא אני אשכב בצד אחד ואתה תשען עליי" אמרתי קם למיטתו בזמן שהוא מפנה לי מקום "שיר לי שיר" אמר לי וגיחכתי "נצנץ נצנץ כוכב קטן, תזהר לאט לאט למעלה בשמיים" כששמתי לב שהוא נרדם הלכתי לישון גם אני.

– חלום –
"דילן" שמעתי את אבא צועק לי ממורד המדרגות, ירדתי בריצה רואה אותו מתמוטט ואת אמ חסרת הכרה על הספה, אבא התחיל להקיא דם וזאק ירד במדרגות משפשף את עיניו בעייפות "דיל מה קרה לאבא ואמא?" שאל בפחד "כלום בייבי תעלה למעלה" אמרתי מנסה לעזור להורים שלי אבל זה כבר היה מאוחר.
– סוף חלום –
"אבא" צעקתי מתעורר בלחץ מזיע, זאק זז קלות בזרועותיי, "תישן בייבי" אמרתי לו מסדר את גופי בנוחות על המיטה.
***
התחלות הן מפחידות. סופים הם בדרך כלל עצובים. זה האמצע שביניהם שחשוב יותר מכל.