“רק תבואי, בואי חזרי אליי” – עונה שניה, פרק שביעי

עונה 2, פרק 7 –

* הודעה לפני *
אז ככה, את האמת שזה סיפור דיי עצוב, בהתחשב לכך שכנראה שאני אלרגית לכל סוג של חרק שעוקץ בעולם.
אז… עקץ אותי… משהו. נמלה, חרגול, ג'וק, משהו בסגנון והתנפחה לי האצבע הרביעית ביד ימין, שבה אני בעצם עושה הכל.
אז… לקחתי כדור נגד אלרגיה, שלמרבה הצער אני אצטרך לקחת אותו עד יום ראשון הבא, והכדור הזה הופך אנשים לעייפים וחסרי ריכוז.
בכל מקרה, אני מצטערת נורא נורא נורא אם הפרק הזה לא משהו, כי בדיוק לקחתי כדור -,-
אוהבת המונים 3>
נ.ב –
כל פעם שיש את הסימנים האלה ~~~ סימן לפלשבק
***
עבר לו שבוע, שבוע מאז שאני ודניאל חזרנו להיות ביחד.
בערך.
אני עדיין לא סגורה על מה שהולך בנינו.
אני עדיין מאוד כועסת עליו, ובכל פעם שאני שואלת אותו מה קרה בינו לבין שחר, הוא מתחמק.
זה מרתיח אותי פשוט.
"קאפקייק," דניאל קרא לי. הפנתי את מבטי אליו, והוא חייך אליי חיוך קטן.
"אל תחייך." התעצבנתי.
הוא נאנח והפנה את מבטו בחזרה אל הטלוויזיה.
~נ.מ דניאל~
קאפקייק כועסת עליי.
איב כועסת עליי.
ואני מבין אותה. הבטתי בה, היא הביטה בטלוויזיה בעניין.
לאט לאט חזרתי למה שקרה.
מה שקרה ביני לבין שחר, ולמה בעצם נפרדנו…
~~~
"בייבי, אני בבית!" חזרתי הביתה, מאושר.
היום אני הולך להציע לשחר נישואים. היום אני הולך להיות האדם המאושר ביותר, כמובן רק אם היא תסכים.
טרקתי אחריי את הדלת, ואז ראיתי את שחר.
החיוך מפניי ירד במהירות.
היא לא הייתה לבד. היא הייתה בין הסדינים, עם בחור אחד.
"אלוהים, דניאל!" היא קמה במהירות מהספה, ערומה.
נהמתי בכעס והתקרבתי אל הבחור שהיה ערום גם הוא.
"אתה תשלם על זה שלקחת לי את האישה!"
~~~
~ נ.מ איב ~
"אולי תסביר לי כבר למה אתה ושחר נפרדתם? את הסיבה האמיתית?" שאלתי לפתע בזעם.
היה לי קשה לשתוק.
הייתי עצבנית כל כך.
"דיי כבר, איב!" הוא שאג בכעס וקם מהספה.
נרתעתי, ליבי דפק במהירות. לא הבנתי למה הוא כל כך כועס עליי, הרי לא שאלתי משהו שאמור לגרום לו להיות מבועת כל כך.
"תענה לי!" צרחתי גם אני. אני לא אהיה הסחבה שלו. הוא ילמד לענות לי כשאני שואלת משהו.
"כי היא בגדה בי!"