Bloodsuckers

פיילוט

היום הראשון ללימודים. שש בבוקר, איך קמתי כזה מוקדם?. עוד היה חושך בחוץ והאוויר הקר שנכנס מהחלון העביר צמרמורות בגופי. פשטתי את השמיכה ואת הבגדים ונכנסתי למקלחת.
״קאסי מותק את שם?״ פקחתי לאט את עייני. לא יכול להיות שנירדמתי פה! ״כן״ עניתי ״אני כבר יוצאת״ מהר לבשתי את החולצה הלבנה המכופתרת את הטייץ השחור ויצאתי. ההתלבטות הכי קשה הייתה הנעליים, יש לי פשוט כל כך הרבה זוגות שאין לי מושג מה כדאי לנעול. בסוף בחרתי את הזוג החדש שקניתי שבוע שעבר ביחד עם דודתי-ג׳יין. נעלי האולסטאר הלבנות הגבוהות והחדשות נראו כל כך יפות, אני מתכוונת לשמור עליהם במצב כמו חדש. מאושרת ירדתי למטבח , הולכת אחרי ריח הפנקייקים שאימי מכינה. ״בוקר טוב מותק״ אמרה אימי בלי להביט בי כשהיא מניחה פנקייק בצלחת ומגישה לי ביחד עם כוס שוקו חם. ההורים שלי גרושים. אבא שלי עזב כשהייתי צעירה- בת שלוש או שנתיים. אמא גידלה אותי לבד, טוב לא לבד לבד- ג׳יין עזרה לה אבל זה לא אותו דבר. ״את מתכוונת לסדר את השיער? אני יכולה לעזור לך, יש לי כמה תסרוקות שאיתם אין אחד שלא יסתכל עלייך״ היא אמרה בחיוך. אמא שלי ספרית ואין דבר שהיא יותר אוהבת מלנסות עליי תסרוקות חדשות. ״לא זה בסדר, חוץ מזה- אני לא צריכה תסרוקות בשביל שיסתכלו עליי״ אמרתי לה וחיבקתי אותה. ״אוקי״ אמרה כשניתקנו מהחיבוק ״לכי תסדרי את השיער ואחר כך תחכי לייד המכונית- היום אני יסיע אותך״ הנהנתי. לא היה לי כוח להיתווכח איתה, אין מצב שאני אתן למישהו להרוס את היום המושלם הזה. אספתי את השיערי החלק הארוך והחום לקוקו גבוה, שמתי עיפרון שחור ואודם אדום ויצאנו לדרך. אמא החנתה את המכונית מול שער בית הספר. לקחתי את התיק ואת הטלפון מהמכונית וסגרתי את הדלת. אמא נופפה לי לשלום והבטתי במכונית מתרחקת. נאנחתי. עברתי את שער בית הספר, זהו מעכשיו אני רשמית מתחילה שנה חדשה. ״היי קאסי״ שמעתי קול מוכר לידי. הייתה זאת קטרין-הילדה שהכי לא סבלתי שבמקרה לומדת איתי באותה כיתה. ״מה את רוצה קטרין? באת להציק לי?״ הילדה הבלונדינית הביטה בי ברשעות ״רק רציתי לאחל לך בהצלחה השנה, ואני מקווה שתימצאו לך בגדים יותר טובים ללבוש״ היא העיפה לי חולות על הנעלים החדשות. ״לכי לעזעזל״ קיללתי אותה והלכתי לכיוון הכיתה. אל תתני לה להרוס לך את היום, חשבתי בעידוד, לילדה כזאת לא שווה אפילו להיתייחס. כשניכנסתי לכיתה זואי ואמילי כבר חיכו לי ושמרו לי מקום לידם. הם נתנו לי חיבוק של בוקר טוב וברוכה הבאה. ״איזה כייף שאת באותה כיתה איתנו, אנחנו כל כך התגעגענו אלייך״ הם חייכו ודיברו איתי על עוד כל מיני נושאים ועל מה קרה להם בחופש. ״את רואה את הילד הזה שם?״ שאלה זואי והצביעה עליו. ״כן״ אמרתי ״מה איתו?״ אמילי גיחכה ״הוא חדש פה, אני וזואי רוצות להכיר לו את המקום רוצה להיצתרף?״ היא קרצה לי. הבנתי למה הכוונה אצליהם זה אף פעם ״להכיר את המקום״, אצליהם זה להכיר את הבן אדם. הילד לא היה כזה חתיך- הוא נראה טוב זה כן אבל כרגע אני לא מחפשת בנים אז.. ״לא, נראה לי שאוותר״ אמרתי בחיוך. הן הנהנו והלכו לכיוונו של הילד. עוד לא עברו חמש דקות והם יצאו החוצה ביחד. הוצאתי את הטלפון, חיברתי לאוזניות הביטס שלי ושמעתי את השיר like stars של tich- מכורה לשיר הזה!. התחלתי לזמזם אותו בראשי כשמישהו מהכיתה ניגש אליי. הפסקתי את השיר והוצאתי את האוזניות. הבטתי בו במבט שואל. הוא גיחך במבוכה ״לא התכוונתי להפריע לך אבל.. את נראת כזאת לבד ובודדה אז התכוונתי להציע לך להיות איתנו-״ הוא הצביע על חבורת בנים שחייכה אליי ״וגם עשינו התערבות שאני אצליח לשכנע אותך״ שזה היה דבר מטומטם לעשות.. ״מצטערת אבל טוב לי להיות לבד״ אמרתי בחיוך של התנצלות והמשכתי לשמוע את השיר האהוב עליי. בדיוק כשבאתי להעביר שיר צילצל פעמון בית הספר לתחילת השיעור:
״I'm covering my ears like a kid
When your words mean nothing, I go la la la
I'm turning up the volume when you speak
'Cause if my heart can't stop it,
I find a way to block it, I go
La la, la la la la la na na na na na
״ La la na na, la la la la la na na na na na

כל התלמידים התיישבו במקומות שלהם. זואי אמילי והתלמיד החדש נכנסו מחויכים. זואי התיישבה לידי והופתעתי כשראיתי את אמילי מתיישבת ליד התלמיד החדש. ״הוא ביקש מאמילי שתשב לידו״ היא אמרה והביטה בהם בקניאה. ״מה זה הפרצוף הזה?״ שאלתי אותה. היא לא הסתובבה אליי ״הוא שאל דווקא אותה אם היא רוצה לשבת לידו, דווקא אותה״ היא הניחה את ראשה על השולחן. המורה הגיע. ״אני אדוארד גרין אבל אתם יכולים לקרוא לי רק אדוארד. אני אלמד אותכם השנה היסטוריה. ו-״ פתאום תלמיד חדש נכנס. הוא היה גבוה שיער חום עיניים חומות. ממה שיכולתי לראות היה לו קצת שרירים, זואי הרימה את ראשה והתה בו. אין מה להגיד- הוא היה חתיך. ״סליחה על האיחור המורה, היו פקקים״ אמר הילד לאדוארד. ״זה בסדר, ובבקשה ממך תקרא לי אדוארד״ אמר המורה בחיוך אך הילד החדש התעקש ״אני בכול זאת אקרא לך המורה״ ואדוארד לא התעקש והמשיך להסביר לכולם מה יהיה בשנה ומה הוא מצפה מכול אחד מאיתנו.
רשמתי לעצמי במחברת את מה שהוא אומר לנו והינהנתי מפעם לפעם כשהמורה הסתכל עליי או שאל משהו. שמעתי רטט- כנראה מהטלפון. הוצאתי את הטלפון וגיליתי הודעה מזואי. פתחתי את ההודעה ״הוא מסתכל עליי XD :P״ השתקתי את הטלפון והתרכזתי רק במורה, לא היה לי כוח להגיב לה אז התרכזתי בשיעור במקום.
I'm covering my ears like a kid"
When your words mean nothing, I go la la la
I'm turning up the volume when you speak
'Cause if my heart can't stop it,
I find a way to block it, I go
La la, la la la la la na na na na na
״ La la na na, la la la la la na na na na na

סוף סוף צילצול להפסקה ואז יש עוד שיעור אחד ונגמר היום. קמתי ממקומי וכשרציתי לצאת עם זואי החוצה והיא כבר יצאה אבל לא לבד, היא יצאה ביחד עם כל הבנות שהלכו אחרי הילד החדש והגבוה. בנות.. הכנסתי את המחברת ואת הציוד לתיק והלכתי לחפש את הלוקר שלי. במפתחות היה רשום 146. או הנה זה! פתחתי את הלוקר והכנסתי את כל הספרים והמחברות, עכשיו התיק היה הרבה יותר קל. סגרתי את הלוקר והכנסתי את המפתחות של הלוקר לתיק. עכשיו אני צריכה לעלות לחדר ההתעמלות, שעה אחרונה-ספורט. הלכתי לכיוון חדר ההתעמלות. פתאום מישהו נתקל בי מאחורה ואני הועפתי קדימה ועצרתי את עצמי בעזרת הידיים והרגלים. הברך התחילה ממש לכאוב. ״אני מצטער״ אמר מישהו ״תני לי לעזור לך״ אמר אותו קול והושיט לי יד כדי שיוכל לעזור לי לקום. תפסתי את ידו והתרוממתי. היד שלו הייתה חמה ונעימה. הבטתי בילד ולא האמנתי למה שראיתי. זה היה הילד החדש! הילד החתיך הזה שהגיע באמצע השיעור. מרוב מבוכה התחלתי לגמגם ״ת..תודה״ ״היי, אנחנו באותה כיתה לא? את חברה של זואי ואמילי נכון?״ הנהנתי. לא ידעתי עוד מה להגיד. הוא רק הנהן ואחרי שתיקה ארוכה אמר ״אני חייב ללכת, את בטוחה שאת בסדר?״ שאל שוב. האמת שלא הייתי בטוחה, הברך כאבה לי מאוד אך לא רציתי שירגיש אשם וחוץ מזה הוא חדש פה ורק היום הגיע. ״זה בסדר, אל תדאג בקשר לזה״ אמרתי בחיוך והוא הנהן בשנית ועזב. טוב קאסי את חייבת להגיע לכיתה לפני ש-. עוד לא הספקתי להגיד לפני הצלצול ו.. I'm covering my ears like a kid
When your words mean nothing, I go la la la
I'm turning up the volume when you speak
'Cause if my heart can't stop it,
I find a way to block it, I go
La la, la la la la la na na na na na
״ La la na na, la la la la la na na na na na

הצלצול נשמע. הגעתי לכיתה כשאני צולעת עם רגל כואבת. התיישבתי על רצפת החדר לייד זואי ואמילי. בדקתי עד כמה המצב נורא. המצב באמת היה נורא. הברך הייתה נפוחה מאוד עם שטף דם בצבע סגול.
לעזעזל לילד הזה יש כוח. ״אוי ואבוי, קאסי מה קרה לך ברגל?״ שאלה אמילי בדאגה. ״מישהו הפיל אותי, אבל אני בסדר, זה כלום״ אמרתי אך הם לא הקשיבו ״צריך לקחת אותך לרופאה..״ בדיוק אז המורה הגיעה. אמילי רצה למורה ואמרה לה מה יש לי אפילו לפני שהמורה הצליחה להיתיישב. היא שאלה מי זאת קאסי ואני נעמדתי- בעזרת זואי. הלכתי למורה והראית לה את המקום הכואב. ״הבנות האלה כרגע צריכות להישאר פה לאיזה עיניין, מישהו מוכן ללכת איתה לחדר האחות?״ שאלה המורה. אף אחד לא זז. ואז מישהו נעמד. אתם בטח יודעים מי זה היה. אותו אחד שדחף אותי- באמת היה צפוי שהוא זה שיעמוד. ״אני אלווה אותה״ הוא אמר והלך לכיווני. פתאום הרגשתי את הלב שלי דופק מהר והידיים התחילו להזיעה. נהייתי ממש לחוצה. הוא רצה להחזיק לי במוטן אך אני עצרתי אותו ״זה בסדר״ אמרתי ״אני יכולה להיסתדר בעצמי״.
הוא רק ליווה אותי ואני הלכתי בקצב שלי. מדי פעם נעצרתי ונחתי. ״את יודעת, אולי כדאי שאני יעזור לך. בקצב הזה נגיד רק מחר״ הוא אמר אך לא נשמע ממנו שהוא כועס. ״אוקי״ הסכמתי והוא נשא אותי כמו כלה עד לחדר האחות. כשהיגענו הוא הוריד אותי על הכיסא. ״זה ללא ספק שבר. אבל אני בכול זאת אשלח לך תופס שתוכלי להישתחרר הבייתה מוקדם ותלכי לצילום לראות אם זה באמת שבר. אדם אתה יכול לחזור לכיתה, אין לך מה להישאר איתה״ אבל אדם לא עזב ״אני צריך לוודה שהיא בסדר, אני זה שהיפלתי אותה״ הוא אמר כשהוא מסתכל עליי. הוא דואג לי. ״אני בסדר אדם אתה לא צריך לדאוג. אתה יכול ללכת לא כדי לך לפספס שיעור ספורט״
״זה בסדר גם ככה אין מה לעשות שם. דרך אגב את לא הצגת את עצמך״ הוא חייך ״קאסי, קאסי פולס״ הוא חייך ולחץ את ידי ״אדם סטיוארט״ חייכתי גם אני. האחות הביאה לי את הטופס ושלחה אותי הבייתה. ״את תבואי מחר?״ הוא שאל אותי. ״אני מקווה שכן״ אמרתי מחכה בתחנה לאוטובוס שיאסוף אותי הבייתה. מזווית העיין הבטתי באדם (כבר לא הילד החדש/הילד שהגיע באמצע השיעור) מתרחק וחוזר לכיתה. חייכתי לעצמי.