פנימייה למחוננים- פרק 7

נ.מ. ברוק

כאב לי הראש. כאב לי הראש כאילו סמיטריילר מלא בפרות דרס אותי. "איך את מרגישה?" שאל נייט בשקט.
"חרא." עניתי והתיישבתי.
"זה רק לכמה שעות," אמרה דינה ושמה על ידיה כפפות רופא, "הוצאנו את השבב, את לא צריכה לדאוג יותר." דינה מרחה על ידיה משחה.
"הכול בסדר?" אנה נכנסה לחדר, אחריה אלקסיס שידיה היו חבושות.
"כן, תודה." אמרתי וחייכתי אל אלקסיס, "מה איתך?"
"בסדר, פחות כואב לי." אמרה בחיוך. דינה מרחה את המשחה על המקום בו עשו את הניתוח.
"דיברתי עם המנהל," ג׳וש נכנס לחדר והתיישב על הכיסא הקטן שבפינה, "הוא חושב שאלקסיס ניסתה לבשל ושההורים של ברוק שתלו בה שבב מעקב שהשתבש."
"אחלה תירוצים." אמרה דינה, היא הורידה את הכפפות והתיישבה על ג׳וש. הכאב שכך, המשחה עזרה.
"אני רעב," נייט התקרב לדלת, "להביא לכם משהו?"
"אני באה איתך." אמרה אלקסיס, היא מיהרה לעמוד ליד הדלת. אני חייבת לומר שיחסית למיטה קטנה שחולים שוכבים עליה- היא ממש נוחה. בכללי, כל החדר נראה כמו חדר ניתוחים; הכול היה לבן, לא היו תמונות או משהו שמח, האווירה הייתה מלחיצה.
"טוב…" נייט העיף לעברי חיוך ויצא. אלקסיס כבר הסתלקה מזמן. ואז, קלטתי שאני בזירת מוות. ג׳וש, דינה ואנה הסתכלו עליי במבט קטלני.
"יש לכם חיוכים ממש יפים." הערתי בשקט. דינה חייכה, באמת היה לה חיוך יפה.
"אולי אנחנו נראים לך המרושעים של 16…"
"זה מה שאנחנו." אנה התפרצה לדברי דינה. דינה העיפה לעברה מבט כועס ואז חזרה להסתכל עליי.
"אבל אנחנו יכולים להיות בסדר," דינה המשיכה, "וחוץ מזה, אני ממש אוהבת את הסגנון שלך, את פשוט צריכה לתת לנו סיבות להיות נחמדים אלייך." חייכתי, אני מתחילה לקלוט את העניין. ואת זה שאני גוועת ברעב.
"אני הולכת לאכול." אמרתי, נעמדתי בזהירות והלכתי לקפיטריה.

"הי," אמרתי בחיוך והתיישבתי ליד אלקסיס ונייט, מה קורה?"
"ברחת מהם?" אלקסיס שאלה ודחפה לפיה פסטה.
"לא, סתם הייתי רעבה." עניתי.
"אני אביא לך מיץ." נייט נעמד והלך לעמדת המיצים.
"הוא אוהב אותך." הודיעה אלקסיס. "אתם כל כך הולכים להתחתן, להוליד שלושה ילדים ולקרוא לבכורה על שמי." היא כל כך מקצינה דברים.
"לא נכון," אמרתי והחלטתי לזרום איתה, "נוליד ארבעה ילדים ולגדולה נקרא קיילי." אלקסיס צחקה.
"אני שמחה שאת מסתדרת." אמרה.
"אני שמחה שאת הולכת לענות לי על- איך לעזאזל לא כואב לך?!" החוותי על הידיים שלה.
"המשחה של דינה, היא מדהימה." אמרה.
"דינה או המשחה?" שאלתי.
"שתיהן. פשוט לדינה לוקח זמן להראות את זה. בדיוק ככה אנה וג׳וש, הם בהתחלה רעים אבל הם יכולים להיות החברים הכי טובים בעולם." אמרה. נייט הניח את כוס מיץ התפוזים לידי והתיישב.
"על מה דיברתן?" שאל.
"עליי," אמרה אלקסיס, "בכל זאת, אני מדהימה ומושא הערצה בכל העולם." צחקתי בשקט.
"אז…" אמרתי, "איך אתה רוצה שיקראו לבת שלך?" שאלתי את נייט. אלקסיס חייכה, רק כי הבינה מה אני עושה.
"לא יודע." נייט הרהר קצת, "קייטי? לילי? גם קיילי זה שם יפה." אלקסיס ואני התחלנו לצחוק, נייט המסכן לא הבין למה. אולי בעוד עשרים שנה הוא יבין, אם אלקסיס צודקת…