מטאטא השדים
בימים יפים, אפשר לחבק את העולם.
לשרוק על הדרך, לשיר לכולם.
אך, כשעלה אחד מצהיב,
יש עננה, וצל מעיב.
וכבר נבנים מגדלים אפלים באוויר,
המאכלסים את כל שדי העיר.
עד שבאה רוח אחרת, המכירה את השדים.
יודעת שנבטו מסתם שטויות שעוררו פחדים.
במטאטא גדול, תגרש את כולם.
שוב אפשר לחבק את העולם.
תגובות (1)
התיאורים, המטפורות והכתיבה – פשוט מדהים אני כול כך אהבתי.