החיים בקולג’-שנה 1-הנערה במסיכה השחורה-פרק 6:מסעדה אסייתית

"מה השעה סאם?" שאל ג'ונתן שניגב את שיערו הרטוב שנראה עכשיו יותר שחור מחום, הכנסתי את הקלסר למגירה והבטתי בשעון הדיגיטלי שישב על השולחן
"עוד שבע דקות שמונה, כדאי שתלך לספרייה אם אתה רוצה למצוא את הספר שאתה צריך לעבודה" אמרתי וסגרתי את המגירה באיטיות כדי שג'ונתן לא ישמע בזמן שהוא התלבש ואירגן את התיק שלו, הוא הכניס את הגיטרה שלו לתיק המיוחד שלו ויצא במהירות מהחדר, הבטתי בשעון עוד פעם השעה הייתה שתי דקות לשמונה
"חמש דקות, שיא חדש" אמרתי לעצמי וקמתי מהכיסא מסדר את השולחן ואת המיטות, השיעור שלי מתחיל בעשרים לתשע זה אומר שיש לי זמן לאכול ארוחת בוקר טובה, אולי גם זמן לטיול בוקר קצר בקמפוס כדי לקבל את מנת ויטמין הדי שנחוץ לי. הבטתי מחוץ לחלון בזמן שסידרתי את תיק השליחים שלי, שאריות שלג דק מאתמול כיסו את המדשאה אבל השמיים היו בהירים מושלם לטיול קצר לפני תחילת השיעור. החלפתי בגדים לבשתי חולצה ירוקה ארוכה וג'ינס שחור עבה, עטפתי על צווארי את הצעיף החום שלי ולקחתי את המעיל הישן שלי הצבע הבז'י משתלב יותר טוב עם מה שלבשתי, כן עכשיו אני מבין למה אנשים מעירים לי הערות צבעוניות
"תראי מה עשית לי סוזאן" אמרתי והרמתי את ידי לשמיים מאשים את אחותי שהכריחה אותי לצפות איתה בכל התוכניות האלה, באמת שהייתי מעדיף לראות דרגון בול. ירדתי למטה והלכתי לכיוון המטבח בדרך עברתי ליד לוח המודעות הקטן שבדרך כלל היה מלא בבקשות לעזרה בשיעורים או עלונים למסיבות אבל היה משהו אחד שראיתי בזווית עיני שתפס את תשומת ליבי, מסיכה שחורה לחלוטין שהודבקה ללוח עם סרט דביק בצבע סגול בהיר. פעימה החסירה מליבי ונעצרתי בבת אחת נשמתי נשימות שטוחות והסתובבתי לכיוון לוח המודעות, בחנתי בצורה טובה יותר את הציור של המסיכה, היא נראתה בדיוק כמו המסיכה שהנערה לבשה אתמול, הורדתי את הציור מהלוח והפכתי אותו, מאחורה בצבע אפור היה כתוב
"תישאר אופטימי אבל אל תפתח ציפיות" ליבי החסיר עוד פעימה ויכולתי להרגיש את הפעימות בראשי, קיפלתי את הציור והכנסתי אותו לכיס האחורי של הג'ינס שלי ממשיך ללכת למטבח ומכין לעצמי קערת קורנפלקס, מתיישב בשולחן לבדי ומוציא מהתיק שלי דף ריק ועיפרון ציירתי את המסיכה שלי, אפורה עם גימור מטאלי ניסיתי לדייק בפרטים כדי שיהיה קל לזהות אותה, כשסיימתי הפכתי את הציור וכתבתי עם עט שחור בכתב מסודר וטכני כמה שיכולתי
"מסתוריות היא שם המשחק, אני רוצה לאתגר אותך…" סיימתי את הקורנפלקס שלי ושמתי אותו בכיור במטבחון והולך בחזרה ללוח המודעות
חיוך עלה על פני כשהדבקתי את המסיכה על לוח המודעות. בדקתי את השעה בטלפון שלי, שמונה וחצי השיעור שלי מתחיל עוד עשר דקות ואם אני לא אצא עכשיו אני אאחר, שמתי את המעיל עליי תוך כדי ריצהמנסה לא ליפול ולא להפיל אנשים בדרכי לכיתה. הגעתי בשיוק בזמן עוקף את המרצה ונכנס במהירות לכיתה מתיישב באחד הכיסאות בשקט מנסה להסדיר את הנשימה שלי בחזרה לקצב הרגיל שלו.
"בוקר טוב לכולם, אני מקווה שנהנתם אתמול בנשף החורף הראשון שלכם בתור סטודנטים. בגלל שחצי מכם לא פה אני לא אלמד חומר חדש אבל אני כן אחזור על החומר שלמדנו עד עכשיו" פרופסור דיאמונד תמיד היה המרצה האהוב עליי בייחוד כי הוא מרצה על הנושא האהוב עליי, שירה.

אחרי השיעור שארך כמעט שלוש שעות שבהם חזרנו על כל השירה של ימי הביניים הקורס השני שלי להיום היה רק בעוד שלושת רבע שעה אז התחלתי להתכתב עם ג'ונתן
'היי ג'וני אתה חופשי עכשיו?' שלחתי לו וחיכיתי לתשובה
'כן, בדיוק סיימתי את השיעור מה?' הוא ענה ושלח סמיילי לא מבין, יצאתי מבניין הלימודים לכיוון היציאה מהקמפוס
'חשבתי אולי נלך למרכז לחטוף ארוחת צהריים קטנה לפני שהשיעור הבא מתחיל' כתבתי והגעתי ליציאה מהקמפוס
'סורי אחי השיעור הבא שלי מתחיל עוד עשר דקות והבטחתי לאלכס שאחריו אני הולך איתה לאכול במסעדה האסייתית החדשה' הוא שלח ביחד עם סמיילי עצוב אני לא מבין את הצורך להשתמש בסמיילים בתוך דרך תקשורת, אבל זה לא משנה לי
'סבבה, בהזדמנות אחרת אחי' שלחתי לו והכנסתי את הטלפון לכיס המעיל שלי. הלכתי לתחנת האוטובוס והתיישבתי בספסל
"היי, הולך לעיר?" שמעתי קול מוכר מאחוריי, ג'וליה נעמדה לידי נשענת על העמוד של תחנת האוטובוס, חייכתי חיוך קטן והנהנתי אלייה
"גם אני, יש איזו מסעדה אסייתית חדשה שרציתי כבר ימים לנסות ולא מצאתי את הזמן" היא אמרה וסידרה את השיער החום שהתנפח במעט, ועטפה את הצעיף השחור שלה בצורה הדוקה יותר
"מה יש לכולם מהמסעדה הזאת, כולה אוכל אסייתי" אמרתי בקול רגוז מרים ומוריד את ידיי בכעס, היא גיחחה אליי והתיישבה לידי
"אז כנראה לא קראת את הפרסומת שהייתה בעיתון, זאת מסעדה אינטראקטיבית אחת מהיחידות בעולם" היא אמרה והוציאה את כרטיס האוטובוס שלה מהכיס כשהאוטובוס התקרב
"אויי ואיך זה משנה?" שאלתי וקמתי מהספסל מוציא גם אני את כרטיס האוטובוס שלי
"אם אתה כל כך מעוניין אולי תבוא איתי ותראה?" היא אמרה ועלתה לאוטובוס שבדיוק הגיע. האוטובוס היה חמים והרגשתי הקלה כשעליתי והתיישבתי ליד ג'וליה
"את יודעת מה? סבבה אני בא איתך לראות מה כל הרעש מסביב למסעדה הזאת"
היא נראתה מופתעת אבל גם קצת מרוצה
"אוקיי אז קבענו" היא אמרה וניענעה את ראשה מחייכת חיוך טיפשי
"It's a date" אמרתי וצחקתי, מוציא את הטלפון שלי מחבר אוזניות ומתחיל לשמוע שירים.