הפרחים של סוף החורף

25/09/2014 1132 צפיות תגובה אחת

באביב לא גדלו לי פרחים.
גם הקיץ חלף, ורגביו יבשים.
רק בסוף החורף נפקחו עיני,
עם רדת המלקוש, נבטו זרעי.

השתילים שלי הם באים בימים.
כתפיהם עמוסות, חוויות של שנים.
הפרחים טבולים בעולם הזקנה,
אך גבעולם עוד ירוק, הם מפארים הגינה.
מצטופפים בד' אמות ביתם,
מסתפקים במועט לרוות צימאונם.

כל קרן שמש, שווה זהב.
כל טיפת טל, נותנת מרחב.
הפרחים של סוף החורף, מייפים ביתי,
מכניסים את האביב, לתוך ליבי.


תגובות (1)

אני לא אשקר לך, זה שיר מדהים בשפה גבוה ומשלב לשוני לא רגיל, זה נראה כאילו לקחת אותו מאחד מספרי הספרות החינוכיים (במובן הטוב).
לא כל אחד יכול להבין את השיר כי הוא מרגיש עתיק, עדין, אך גם חזק במובן מסוים.
הוא היה יפהפייה ורואים שהשקעת בו מחשבה ובעיניי זו בדיוק הבעיה.
חשבת עליו יותר מידי.
שלא תביני לא נכון, יש לי נקודת מבט דפוקה לגמרי, יש לי את הרגעים שלי, של שיגעון של היגיון, מה שתרצי. אבל מנקודת המבט השונה שלי, השיר היה… יותר מידי.
אולי לקחת את זה -בעיניי כמובן- צעד אחד יותר מידי קדימה.
זה לא דבר רע בהכרח, אבל לי אישית משהו בזה היה יותר מידי, אני אפילו לא יודעת מה לגמרי.
זה פשוט בה בהרגשה, אבל אני כבר ראיתי שאת מחברת מוכשרת מאוד, 'יותר מהרגיל'.
בהצלחה בהמשך הדרך,
המעודדת.

25/09/2014 23:45
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך