סודות עבר וסודות הווה – פרק שלישי

❊ פרק שלישי ❊

"אז, איפה היא נמצאת?" ברי שאלה את דניאל.
"מאיפה לך שאני יודע?" דניאל שאל והוציא את המידע החשוב לקובץ אחד.
ברי הסתכלה על דניאל ולקח לו דקה עד שהוא קלט את העניין והביט אליה בשאלה, "מה?".
"אתה דניאל. אתה ה-דניאל! אתה יודע הכל!" ברי אמרה.
"זה לא נכון," דניאל אמר והחזיר את מבטו אל המסך והמשיך במעשה שעשה לפני.
"בטח שכן."
"אז הפעם זה לא." דניאל אמר, "אני לא יודע. אני אומנם מנסה לגלות כבר חודשים, אבל אני לא יודע."
"חודשים?" ברי הופתעה.
"כן." דניאל סגר את כל הקבצים האחרים והשאיר רק קובץ אחד פתוח על המסך. "אם את רוצה לגלות איפה היא, את תצטרכי להתנהג בדיוק כמו שהתנהגת בשבוע שאת עומדת לחוות שוב ואולי תגלי לבד איפה היא."
"בסדר." ברי אמרה, אך עברה בה הרגשה שהיא לא זוכרת כל מה שקרה בשבוע שעבר. או יותר נכון בשבוע שיהיה. זה בלבל אותה.
"ובינתיים," דניאל אמר והדפיס את הקובץ. "קחי את זה. יש פה את כל הדברים העיקריים והחשובים. תקראי את זה ותשנני את זה, ואחר כך תשמידי את זה."
"בסדר." ברי לקחה את הדפים.
"והכי חשוב, זה לא בא ממני."
"מובן לגמרי." ברי אמרה ופנתה לצאת מהחדר. "ביי, נתראה מחר. בבית ספר, נכון?".
"לצערי." דניאל אמר והביט בה בעודה פותחת את הדלת. "ואל תשכחי אותה התנהגות."
ברי הנהנה וניסתה להיזכר במה שעשתה. היא יצאה מהחדר של דניאל ואחר כך מביתו לכיוון ביתה. הדפים של דניאל היו בשקית הכהה של הסופר יחד עם החטיפים שלה. ואז, בזמן ההליכה שלה, מחשבה עלתה במוחה – לא קניתי חטיפים אז. האם אני משנה משהו עכשיו?
❊
ברי הגיעה הביתה ועלתה מיד לחדרה, שם היא סגרה ונעלה את הדלת ואת התריסים וחלונות. היא הדליקה את המזגן הקטן שלה ואת המחשב. היא הוציאה את הדפים והחלה לקרוא בהם. היא קראה כמה שיכלה, אך לא את הכל. היא הכניסה את הדפים מתחת לשידה הקטנה שלה ועברה למחשב. שם בדקה ביומן שלה מה היא אמורה לעשות מחר, ובעיקר כדי לרענן את זיכרונה. היא רצתה לגלות מה קרה לה בדיוק, ובעיקר להבין ולדעת על מכונת הזמן הזו.
ברי עברה כמעט על כל פרט במחשב שלה כדי להבין ולחשוב בדיוק באותה צורה בה חשבה והתנהגה לפני שבוע. או יותר נכון, לפני שחזרה אחורה בזמן. כשסיימה לעבור על כל דבר במחשב, עברה על כל דבר ביומן הרגיל והכתוב שלה, ואז עברה על הסל הכביסה שבחדר שלה.
בסופו של דבר, לאחר ארבע שעות וארבעים ושתיים דקות היא עברה על כל פרט בחייה כאילו היא חשודה במשהו. היא עבדה על הכל בדיוק כמו שלימדו אותה. הבעיה היחידה הייתה שלא הכינו אותה למה קורה במקרה של מכונת זמן.
ברי לקחה את סל הכביסה וכיבסה את הבגדים בגדים כמו בכל יום שלישי. ולאחר שהכניסה את הבגדים הכהים למכונה עברו בה מחשבות רבות ושונות, בהם היא הרהרה עד שמכונת הכביסה סיימה ואז העבירה את הבגדים הכהים אל המייבש ואל מכונת הכביסה הכניסה את הבגדים הבהירים.
וכך היא העבירה את היום – בעשיית המעשיים השגרתיים של חייה. שעורי בית היא עשתה, היא הכינה לה אוכל ולאט קלטה שהיא עושה את הכל בלי מחשבה מיותרת. היא הכינה את אותו האוכל בלי שבכלל חשבה על כך.
אולי יהיה לי בכל זאת קל לעבור את השבוע הזה מחדש, היא חשבה.
❊
למחרת בבית הספר היא פגשה את דניאל חמש דקות לפני השיעור הראשון שלה והשיחה ביניהם עברה כרגיל.
ככול שהיום עבר ברי הבינה שאת שיעורי הבית היא עשתה באותה הצורה ובמתמטיקה עם אותם הטעויות; המורות דיברו על אותם הנושאים, מה שגרם לה להבין חלק מהדברים בצורה ברורה יותר וחלק מהדברים בצורה משעממת יותר; אותו ילד זרק עליה כדור נייר מצופה בסלוטייפ ושוב כאב לה הראש באותו המקום.
"מתי היום הזה נגמר?" היא שאלה באופן רטורי כשהתיישבה בקפיטריה.
"עוד כמה שעות." דניאל אמר לאחר שהביט בשעון שלו.
ברי נתנה לו מבט מעוצבן.
"אני צריך לקלוט את השאלות הרטוריות שלך לעיתים קרובות יותר," דניאל אמר ונגס בתפוח שלו.
"כן." ברי אמרה.
❊
לאחר היום הארוך שעבר עליה ועם כל מה שקרה, ברי נשכבה במיטתה והביטה בתקרה. ואז מחשבה הכתה בה: היא לא התנהגה כפי שהתנהגה בשבוע שעברה כבר.
ואז – לאחר מחשבות רבות שעברו במוחה – היא החליטה: היא תנסה להעביר את שאר השבוע בדיוק באותה הצורה.
הבעיה היחידה שעלתה בראשה לפני שנרדמה הייתה: איך?