Everything Good- פרולוג

פרולוג-

הקור חדר לעצמותי אבל הייתי חייבת לוותר על השמיכה הדקה שלי לטובתו של אחי הקטן,בילי, הוא היה לבן כמו קיר מסויד ושפתיו היו כחולות, הוא היה חולה אבל לא הייתה לנו כל אפשרות להסיג לו תרופה.
"כל כך קר לי…" הוא מלמל וניסה לפקוח את עיניו, לי בעצמי היה קר ואני הייתי בריאה, לא רציתי לדמיין לעצמי אפילו עד כמה הוא קפא.
"הכל יהיה בסדר, בילי, ג'ון מחפש תרופה בשבילך." אמרתי, שפשפתי את זרועותיי בשלו ומלמלתי תפילה חרישית שג'ון, אחרי הגדול יצליח.
"איפה אמה ורובי ואליסון?"הוא שאלה בנימה רגוע יותר, הבנתי שמשהו לא בסדר, הוא מתחיל להזות.
"הם לא איתנו…" ראשי התמלא בהרהורים על אחיותיי האבודות, הגיבורות שעזבו לפני שנים כדי להסיג קצת כסף עבור כולנו כאן בבית. הרמתי מטלית טבולה במים קרים והנחתי אותה על ראשו.
"ומה עם ג'ים, פרנק ופיטר?" הוא פלט צחקוק וחייך חיוך שהבהיר לי בוודאות יתרה שמצבו מחמיר.
"גם הם לא כאן, בילי. שכרתה שכאן נמצאים רק אני אתה וג'ון?" חייכתי חיוך עצוב, גם אחי הגדולים לא היו כאן עד, ומתוך תשעה ילדים נותרנו רק שלושה בבית, הבית שהיה פעם מלא בצחוקם של ילדים, מלא באושר ולפעמים גם מריבות היה עכשיו ריק ונטול חיים.
"כולם אינם? מתי זה קרה?" הוא שאל ופניו נעצבו.
"לפני חמש שנים, בילי. זה קרה אחרי שאבא… נשלח לכלא." עצב כבד הציף את ליבי כשנזכרתי בסיפור, בילי היה אז רק תינוק ואני הייתי ילדה קטנה, ילדה קטנה שהביטה בהערצה בשבעת האחים הגדולים שלה.
"אני אוהב אותך יסמין, אבל אני צריך ללכת." הכוונה של דבריו הייתה ברורה עד כאב.
"בבקשה בילי, בבקשה ג'ון יגיעה בקרוב עם תרופה ו…" לא היה כל טעם להמשיך לדבר, אחי הקטן שכב לידי נטול רוח חיים ולי לא הייתה כל אפשרות לעזור לו.