אש וקרח פרק 13

אחרי שעזרנו לשקם את חצי האש וזה לקח המון זמן, ריפאנו את הפצועים ועשינו עוד כמה דברים קטנים, היינו מוכנים להתחיל במסע. השאלה היחידה הייתה, איפה מתחילים?
"אני מציעה שתתחילו בממלכת בהוטן, זה המקום היחיד שבו האש והקרח מעורבים וזה יוצר מראה מדהים. המקום לא כל כך גדול ומעט מאוד אנשים יודעים עליו, כך שלא תהייה לכם בעיה של צלמים ומראיינים." אמרה לנו אימי.
"שמעתי על המקום הזה, למדנו על זה בבית ספר לפני שנתיים, זה בגדר האגדה." אמרתי, זכרתי את השיעור הזה, הוא היה דווקא אחד המעניינים ובניגוד לשאר השיעורים, באמת הקשבתי.
"זהו מקום סודי במיוחד, וכמו שכבר אמרתי, מעט מאוד אנשים יודעים עליו ומאמינים שהוא קיים, כל השאר או לא יודעים שיש מקום כזה, או שיודעים שיש ולא מאמינים שהוא באמת קיים. כמו שאת והאנשים בעולם שלך לא יודעים על העולם הזה, ומי שבעולם הזה לא ידע על העולם שלך." היא אמרה לי.
"טוב, אז נצא לממלכת בהוטן הכי מהר שנוכל, רק מה השעה?" שאלתי, עוד לא התרגלתי לשעון של העולם הזה.
"לא נחת הרבה, אז אני מעריכה שעכשיו זו שעת צהריים מוקדמת. אם תצאו עכשיו אולי תספיקו להגיע בשעות הערב המאוחרות כלומר, אתם חייבים לצאת עכשיו אם אתם רוצים להציל את העולם הזה במהירות המירבית ואני לא מאמינה שאחרי כל הדיבורים האלה אתם עוד לא הספקתם להבין שאנחנו כבר חצי שעה מנסים להוציא אתכם מהבית שלנו כדי שתתחילו כבר ללכת." אמרה לי אימי בכעס ושעשוע כך שידעתי שהיא מתכוונת למה שאמרה אבל לא לכל הדברים.
"בסדר, בסדר. לא צריך להתעצבן כל כך, אנחנו כבר מאורגנים ויוצאים עכשיו." אמרתי לה וסימנתי לאחרים שיבואו.

"אנחנו הולכים כבר שעות, עוד מעט לילה." התלונן שון והסתכל במפה בפעם היותר מעשרים כדי לראות אם אנחנו בכיוון הנכון.
"תביא את זה רגע." אמרה ברן וחטפה מידו את המפה, "האזור הזה מוכר לי, לפי המפה אנחנו אמורים לראות את הממלכה בעוד מאה מטר לפנינו, אם לא אז בטח טעינו באחת הפניות כבר בהתח-, אוי!" היא נתקעה בעץ ועל מצחה התנוססה עכשיו חבורה סגולה- כחולה די גדולה.
"היי, זה עץ. ממתי יש אצלכם עצים?" אמרתי בבלבול. ואז ההבנה פגעה בי, "רגע, עץ? זה עץ, אנחנו בכיוון הנכון, זה עץ!" אמרתי בהתלהבות כשכל השאר מביטים בי באי הבנה, בעיקר ברן.
"איך הדבר הזה אמור להצביע על כך שאנחנו בכיוון הנכון, תסבירי לי?" היא שאלה.
"אין בעולם שלכם עצים ולכן אתם לא יודעים מה זה, אז במקום שאני אתחיל להסביר לכם עכשיו על משהו בנושא שאני ממש גרועה בו, פשוט תסתכלו למעלה." אמרתי להם וכולם הביטו לעבר צמרת העץ הענקית.
"וואו, מה זה הדבר הענק הזה?" שלא אורי והבעת תדהמה על פניו.
"תכירו חבר'ה, זה עץ. עץ תכיר, אלו שון, קאלה, אורי וברנדה, שלה אתה יכול לקרוא גם ברן, אנחנו כאן כדי להציל את העולם הזה ואתה הסימן לכך שאנחנו בכיוון הנכון, אז תודה לך." אמרתי וכולנו התחלנו לצחוק, אני מדברת לעצם דומם ומציגה בפניו אותי ואת החברים שלי ואומרת לו לשם מה באנו לשם.
"מה כל כך מצחיק?" שמעתי קול עבה קורא מעלינו, הסתובבתי אחורה וצרחתי, פשוט צרחתי מבהלה ומפחד, ולא רק אני, גם כל השאר אחרי מה שראינו…