זמן

כשזה קרה לה, והוא הגיע, התחננתי שילך. הוא סירב לעשות זאת, אבל קבע איתי הסכם.
אני אתן לו זמן, הוא יעשה איתו משהו שכמו שהוא אמר, "רק אני יכול לעשות", ותמורת זה ילך.
כל מה שאני נדרשת זה להשיג את הזמן הזה.
אז הלכתי כמובן אל אלוהים.
"אלוהים," אמרתי לו. "האם תוכל לתת לי מעט זמן, כדי שהוא יוכל להציל אותה וללכת?"
כיחכח בגרונו בלעג וצחקק מעט. "אני יכול לנצח הכל. אבל אני יכול גם לעשות מיליארדים כמוה. מצטער, אך איני אתן לך זמן."
"אף לא טיפה?" שאלתי באכזבה.
"אף לא טיפה," אישר בפנים רציניות.
ירדתי מהענן באכזבה קלה, אך תקוותי עוד לא נעלמה.
הלכתי אל הגיהנום, לפגוש את השטן.
"שטן," אמרתי לו. "האם תוכל לתת לי מעט זן, כדי שהוא יוכל להציל אותה וללכת?"
השטן, שנראה עסוק ביותר, אמר בכעס, "אני הוא השטן! איני עוזר לאף אחד אלא אם כן זה מעשה רשע!"
"בבקשה שטן," התחננתי, "תן לי רק קצת זמן, ואני אעזוב אותך."
"את תעזבי אותי גם ככה. אינך רואה שהנני עסוק?"
נבהלתי מעט ומיהרתי להמשיך הלאה.
נשארה לי התקווה האחרונה. אם הוא לא יסכים לתת לי זמן, לא אדע מה לעשות.
הגעתי אל הזמן.
"זמן," אמרתי לו. "האם תוכל להקריב מעט ממך, כדי שהוא יוכל להציל אותה וללכת?"
הביט בי הזמן בפליאה, אך מראהו הזקן נראה עייף ונחמד. "מהו שמו?" שאל, ולא החל להתנגד מיד כמו אלוהים והשטן.
"מוות," אמרתי בפשטות.
הזמן החמיר מעט את מבטו הזקן. "הממ. המוות, את אומרת? הוא אויבי כבר זמן רב. מחסל את המעט שנתתי לאנשים- חלק קטן ממני."
"הוא עומד לקחת את אותו החלק גם ממנה, מאמי!" אמרתי בהתרגשות, כשהבנתי שיש לי סיכוי להרוויח זמן. "בבקשה, זמן, תן לי רק עוד חלק קטן ממך כדי שאוכל לתת לה, ולהציל אותה!"
הזמן הניד לשלילה באכזבה. "הנני יכול לתת חלק ממני רק לנשמות הטהורות והחדשות, הקטנטנות שלא חטאו. אצטרך שתשיגי לי מישהו שממנו אקח את הזמן. האם הבאת מישהו נוסף איתך?"
"לא," אמרתי בדאגה קלה. לא הבנתי מה משמעות כל דבריו.
"ובכן, תסכימי שאשתמש בך?"
הנהנתי והוא נגע קלות בקצה אפי. "תני את זה למוות, ולכי איתו במקום אימך," הסביר לי, ושלח אותי חזרה. הגעתי אל המוות, נתתי לו את האור הצהוב שנתן לי הזמן, ואמרתי לו שאצטרך ללכת איתו. המוות חייך מעט בערמומיות, הכניס את האור לפיה של אמי, ועזבנו אותה ביחד.