השראה

הסתובבתי בין התאים. לאחרונה אני מוצאת את עצמי חוזרת לפה כמעט כל יום. עצמתי את עיני והעברתי את ידי על הקיר. מול עיני הבזיקה נערה, שיערה כתום דהוי ועיניה עגולות ומבריקות. חיוכה היה מסנוור- היא הרימה את ידה והצביעה על העננים. השמש הבזיקה וגרמה לנזם באפה לנצנץ בחן. "מה לצייר עכשיו?" שאלה. קולה היה נעים. "אני חושבת על.. ארנבת." אמרה וציירה באצבעה ארנבת בשמיים. הארנבת התנתקה מידה וריחפה גבוהה גבוהה, עד שנעצרה. "כשפת עננים." חייכתי לעצמי. הסתובבתי לעברו של איש זקן. האיש ליטף בידו יצור קטן ומכוער, ממלמל אליו מילים רכות. היצור גנח והתחכך בבעליו. אחיזתו של הזקן התחזקה, והמפלצת נאבקה לנשום. הבטתי בה בעוד היא נושמת את נשימתה האחרונה. הזקן עצם את עיניו. ברחתי למסדרון צידי. המסדרון היה מטונף. מימיני חלף נחש ענקי, מריח אותי בלשונו. עיניו הצהובות נצצו. הוא חייך חיוך מפלצתי, חושף את ניביו מלאי הארס. הוא זינק עלי, בולע אותי בשלמותי. התגלגלתי אל תוך חדר קטן, קולות מיוסרים נבעו ממקום לא ידוע. הקירות החלו מתקרבים. צעקתי. לידי הופיע נער, עיניו ריקות מהבעה. "אני רוצה לצאת!" התחננתי. "זה תמיד ככה. צריך רק לחכות." קולו הדהד בחדר הקטן. התעוררתי בחיוך. ירדתי אל המחשב והתחלתי לכתוב.