חזקה ויפיפייה

היא עמדה על גג העולם, מפנה את גבה אליי.
שערה על רקע השלג היה דבר מדהים, וידעתי שכך היא צריכה להראות.
חזקה ויפיפייה, עומדת על קצה העולם ומביטה מטה כמלאך העייף מן האנושות.
"אתה לא מבין דבר." היא אומרת לי, ואני מבחין כי אצבעותיה כמעט לבנות, אך הן לא לבנות מן הקור או העייפות, ארור יהיה העולם אם היא אי-פעם תהיה עייפה מן האחיזה בחרב.
"אז תסבירי לי." אני עונה לה. למדתי כבר מזמן שאסור להתווכח איתה, משום שהיא כנראה צודקת.
היא שולחת מבט יחיד לעברי, ומשהו בעיניה פשוט זועק 'שעשוע'.
המבט הזה היה על פניה כמעט בכל פעם שהיא מצאה את עצמה מדברת איתי.
כאשר היא דיברה עם אחרים, היה מבט של אדישות בעיניה.
איש חוץ ממני לא היה יכול לגרום לה לתגובה שכזו.
חשבתי שהיא כבר לא תענה, אך לפתע, היא החלה לצחוק.
צחוקה היה דבר מה מיוחד, צחוק מתגלגל, כל-כך צלול ויפה, היה ברור כי צחוק כזה יוכל להגיע רק מאדם כמוה, אדם כל-כך מדהים, שאי-אפשר לחשוב אפילו כי משהו בו יכול להיות לא מושלם.
אבל מצד שני, אולי היא מושלמת רק עבורי, אולי רק אני מוצאה כל דבר קטן בה פשוט מדהים, עוצר נשימה ממש.
"אני שוכחת לפעמים שאתה לא כמו האחרים." היא אומרת וחיוך דקיק מופיע על שפתיה, אני יכול לראות אותו רק כי היא הסתובבה לעברי בזמן שצחקה.
"אתה מבין, אנשים מתים." היא מסבירה ומתחילה לצעוד לעברי.
חרבה נשרה מידה, אך היא לא עוצרת בכדי לאסוף אותה, אז כך היא נשארת, מיותמת.
"אבל יש כאלו שמתים כגיבורים," היא אומרת ועכשיו היא ממש לידי.
אני תמיד שוכח שאני יותר גבוה ממנה, אם לא הייתי צריך להפנות את עיניי מטה אליה, יכול להיות שלא הייתי שם לב לכך בכלל.
"ויש כאלה, שחיים מספיק זמן בכדי לראות את עצמם הופכים לנבלים." היא אומרת.
משהו מוזר קרה לרגע, יכול להיות שדמיינתי זאת, אך נראה כי ענן כלשהו חלף במחשבותיה.
"ואת, מה את?" אני שואל, שוכח לחשוב לפני שאני מדבר אליה.
לרגע, היא לא אומרת דבר, רק מחייכת לעברי.
"אני בהחלט לא גיבורה, אך אני לא רוצה להיות מרושעת." היא אומרת בפסקנות, ואז לפני שאני מספיק לסתור את דבריה, היא מועדת לעברי.
אני הופך אותה, ולא מאמין למראה עיניי.
רוב חזית חולצתה מלאה בדבר מה חלקלק וכהה, אני לא מבין מה זה.
ואז הריח מגיע לנחירי, חזק ונחושתי.
אני רוצה לעזור לה, אך אין לי אפילו את הידע הקלוש ביותר ברפואה, וייקח לי נצח להוריד אותה מההר הזה ולהזעיק עזרה.
אבל אני מניח שזה מה שהיא הייתה רוצה, למות כאשר כל העולם פרוש לרגליה.