ערס זה לא רק מילה- עונה שניה פרק שני

נקודת המבט של עידן:

״עידן השעה רבע לשמונה, תרד כבר למטע מפגר.״ אבא צעק לי,
״אני יורד.״ מלמלתי לעצמי למרות שידעתי שהוא לא שומע.
לבשתי ברמודה בהירה וחולצת בית ספר כחולה, נעלתי נעלים נמוכות בצבע שחור והשפרצתי על עצמי בושם. לאחר כעשר דקות ירדתי למטה.
״בוקר טוב.״ מלמלתי אל אבא ששתה את הקפה שלו וחיטט באייפון המחודש שלו,
״צא טמבל.״ הוא אמר וזרק לכיווני את השקית שכנראה אמא הכינה לפני שיצאה.
״יום טוב גם לך אבא.״ אמרתי עם חיוך ציני.
התקדמת לכיוון הדלת ואז הרגשתי שאבא בועט בי מאחוריי, הסתובבתי מהר החטפתי לו כאפה בראש וסגרתי אחריי את הדלת במהירות.

קוראים לי עידן שלום, בת שש עשרה, עולה ליא'.
אבא שלי, אליעד, מנהל אולם אירועים מפורסם ואימי ענבל, עובדת בבנק. יש לי סבתא אחת, הסבתא השניה שלי נפטרה הרבה זמן לפני שנולדתי.
בן הדוד של אבא שלי, מוראל, גר בדירה שמולנו ומתנחל בביתנו הרבה. רווק, אבל נראה טוב, עובד בתחנה משטרה, יצא עם כמה בנות, אבל עם אף אחד הוא לא החזיק יותר מחודש.
אפשר לקרוא לי ערס, אפשר לקרוא לי בן אדם שנהנה מהחיים. אוהב לשתות, מעשן רק נרגילה וגם זה במסיבות בלבד, חיים רק פעם אחת.

התקדמתי לכיוון התחנה בידיעה כי פספסתי את הקו הראשון,
״שיט.״ שמעתי ילדה אומרת מלפני, הבנתי שהיא פספסה את הקו הראשון,
״ קו שבע צריך להגיע.״ אמרתי לה, היא הסתובבה במהירות,
״מתי?״ היא שאלה במהירות,
״רבע שעה, עשרים דקות.״ אמרתי ונשענתי על החומה מאחריי,
״צריך להגיע.״ היא מלמלה אחרי ונשענה על החומה לידי,
״עידן.״ אמרתי ושלחתי את ידי לכיוונה במטרה להכיר,
״דניאל.״ היא מלמלה ולחצה את ידי בחזרה.