הג'קסונים פרק 8

פרק 8
נ.מ אליס
"הפניקס השחור זה החברה שהוציאה את הניסוי הזה לפועל. אבל למה היא חיפשה אותם? מאיפה היא זוכרת את השם? אני אף פעם לא אמרתי לה אותו וגם לא ג'ורג' " אמרתי והבטתי סביב החדר,
"ג'ורג' אתה חושב שהם חטפו אותה?" שאלתי והדמעות על סף עיניי,
"אני לא חושב. אני בטוח." אמר ג'ורג' וחיבק אותי בחוזקה,
"פיטר תארגן תיק, אתה הולך לישון אצל סבתא שלך בזמן שאני ואימא שלך נוסעים למצוא את אחותך." אמר אבי ויצא מהחדר,
"סבתא שלי?" שאל פיטר שהיה מופתע, את האמת שגם אני הייתי מופתעת. פיטר לא הכיר את סבתא שלו אף פעם, ג'ורג' חשב שזה מיותר להכיר זקנה מטורפת כמונה.
"אנחנו יוצאים עוד חצי שעה, תתארגן!!" חזר ג'ורג' לחדר לכמה שניות ופקד עליו להתארגן.
"אני רוצה לעזור!" אמר פיטר והתקדם לעברי,
"מספיק איבדנו את אחותך, לא נאבד גם אותך!" הרמתי את קולי ויצאתי מהחדר.
"טוב.." הוא אמר ויצא אל חדרו.
אחרי חצי שעה של התארגנות הייתי על סף הדלת של אימא של ג'ורג', אני החזקתי את ידו של פיטר והוא לא היה נראה כל כך מתרגש. "הכול יהיה בסדר." לחשתי לו ודפקתי על הדלת, הדלת נפתחה מיד ואישה עם שיער לבן אסוף, שפתיים ורדרדות, ועיניים כחולות עמוקות הופיעה מולנו. היו לה קמטים רבים בפנים והיא החזיקה את אותו תיק מיום החתונה שלי ושל ג'ורג'.
"מה את רוצה?!" היא שאלה במהירות ובחנה אותי עם עיניה,
"אורנה, תכירי את הנכד שלך, פיטר. אני וג'ורג' צריכים ללכת ואנחנו זקוקים שתשמרי עליו." אמרתי והבטתי אל תוך עיניה ברצינות,
"מה עם השנייה?" היא שאלה,
"היא נחטפה, בגלל זה אני וג'ורג' נוסעים." אמרתי ברצינות,
"אז יש לך זמן להיכנס לחקירה משטרתית חשובה עליה נכון?" היא אמרה והתקדמה לעברי עם המקל שלה,
"אין לי זמן לשטויות שלך, פשוט תקחי אותו." אמרתי ועזבתי את ידו של פיטר, נכנסתי לרחכב והבטתי בפניו הפוחדות של פיטר.
"ביי פיטר, תהנה." אמרתי ונסענו.

נ.מ פיטר
"ברוכה הבאה למפקדת המשטרה, היכנס." היא אמרה והביטה בי מבט מטריד,
"אממ.. אוקי." אמרתי והבטתי אל תוך הבית שלה. מכירים את הבית של המכשפות מהסרטים? אז כזה בית היה לה, על מתקן מיוחד לכובעים הייתה לה כובע מצנפת שחורה עם פס ירוק והיא צעדה באיטיות לעבר המטבח, התיישבתי על הספה וחיכיתי שהיא תחזור,
"אז.. פיטר נכון? מה אתה יודע על הנערה שנחטפה?" היא שאלה בעודה צועדת לעברי עם קנקן מים,
"היא אחותי." אמרתי ונאנחתי,
"מעניין. אז למרות שהיא אחותך, עזרת לפושעים לחטוף אותה, אה?" היא שאלה והתיישבה על הספה שמולי, "אני לא חטפתי אותה!" אמרתי בעצבנות,
"תודה בזה!" צעקה,
"במה?! היא אחותי למען השם!" אמרתי בכעס,
"אז אתה מודה? כי אני יכולה להמשיך כל היום!" צעקה,
"לא!!" צעקתי,
"אתה מדבר תחת שבועה כאן, בני." היא אמרה כמו עורכת דין, תאמינו לי זה כמו להסביר לנמלה איך לנסוע במכונית.
"אני – לא – חטפתי – אותה." אמרתי וכיווצתי את ידי לאגרוף.
"טוב אז אתה-" היא אמרה וקטעה את עצמה והביטה אל תוך עיניי.
"לא!!" היא צעקה,
"מה?" שאלתי,
"מיי בבקשה, אל תמותי עכשיו! אנחנו זקוקים לך!" היא אמרה והיה לה קול דומה לשלי,
"חתיכת מפלצת, הרגת אותה!" היא צעקה, היא נהנה את ראשה לשלילה וחזר לה הקול הרגיל,
"מאיפה את מכירה את מיי?" שאלתי,
"מיי?" היא שאלה חזרה,
"הרגע אמרת מיי בבקשה אל תמותי, עם הקול שלי!" אמרתי,
"אה, זה.." היא גיחכה,
"זה היה חיזיון. למשל אני יכולה לומר לך שההורים שלך נוסעים למקום הלא נכון, הפניקס השחור לא חטף אותה. אלא שומרי היסודות." היא אמרה כאילו זה היה פרט שולי,
"מה?!" צעקתי,
"למה לא אמרת כלום?!" שאלתי וקמתי מהספה,
"לא חשבתי שזה יעזור להם." היא משכה בכתפיה,
"חייבים להזהיר אותם, הם נוסעים למקום הלא נכון!" אמרתי, צלצול פעמון נשמע. הלכתי לפתוח את הדלת ומיי הופיעה מולי
"מה את עושה פה?" שאלתי,
"זה לא חשוב עכשיו. מה שחשוב זה שאני חושבת שאני שמעתי את לידיה צורחת מתוך הר הגעש הזה" אמרה מיי במהירות והצביעה על ההר געש הקרוב
"אה כן, שכחתי לומר שהיא נמצאת שם." אמרה סבתא וחייכה חיוך זקנים,
"אין לנו מספיק זמן. חייבים ללכת להציל אותה!" אמרתי,
"אבל מה עם הבן שלי?" שאלה סבתא בדאגה.
"אל תדאגי נזהיר אותם מהדרך. אבל עכשיו חייבים לזוז לעבר הר הגעש, לפני שהם יהרגו אותה!" הסברתי,
"יאי הרפתקאות!" אמרה סבתא באי חשק. נאנחתי ויצאנו לדרך.