~אין לי עוד שם לסיפור~ פרק 2

אני והילי צחקקנו כל הדרך הביתה..
״ואיך שקיבלת עוגה לפרצוף?!״ אמרה היילי והתפקעה מצחוק
״זה אחד הימים הכי טובים שהיו לי!״ אמרתי בחיוך
״שיהיה לך ברור שאנחנו שומרות על קשר!״ אמרה בקול רציני
״ברור, למה לא?״ אמרתי ודפקתי חיוך מזויף, ידעתי שיהיה לנו קשה לשמור על קשר במרחק של שש שעות..
״הכל בסדר?״ שאלה בדאגה והפסיקה ללכת
״כן, למה שלא יהיה?״ שאלתי מבלי להסתכל עליה והמשכתי ללכת, הייתה שתיקה כל הדרך..
״טוב, הבית שלי בכיוון הזה אז..״
״ביי.״ קטעתי אותה והמשכתי ללכת, לא יודעת מה עבר עליי באותו הרגע, לאחר עשר דקות הגעתי הביתה
״אמא..?״ שאלתי כשפתחתי את הדלת
״אמנדה גריי! מה את חושבת לעצמך?!״ נעמדה מולי אמי עם פרצוף כועס
״מה כבר עשיתי?״ התחצפתי, לא היה לי כוח לזה
״את רואה מה השעה עכשיו? את לא עונה לטלפון כבר כמעט חשבתי להזמין משטרה!״ צעקה
אף פעם לא ראיתי את אמא שלי צועקת עליי ככה
״היית אמורה לחזור לפני חמש שעות! חמש! את לא מבינה…״
״תפסיקי להפיל עליי כל הזמן לחץ! פתאום אני חייבת להפרד מכל מה שאני מכירה בשביל שתקבלי שכר טוב?! בית גדול יותר?!״ אמרתי בכעס
״אמנדה שלא תדברי אליי ככה! אני אמא שלך!״ אמרה
״אני אדבר איך שבא לי! אוקיי?!״ אמרתי בעצבנות ועליתי לחדר במהירות, טרקתי את הדלת
וזרקתי את עצמי על המיטה, לאחר חצי שעה נרדמתי..

-יום למחרת-

אור גדול ובוהק העיר אותי…פקחתי את עיניי לאט לאט וראיתי שהחלון פתוח
״אמא..״ מלמלתי בעצבנות וסגרתי את החלון
״קדימה קדימה! חבל על הזמן היקר שלנו, תסיימי לארוז.״ אמרה אמי בלחץ וירדה במהירות למטה
״חבל על הזמן היקר שלנו! ממש..״ מלמלתי לעצמי והחלפתי בגדים
״אז איפה המזוודות..״
״הנה, מהר מהר.״ אמרה אמי והכניסה שתי מזוודות
״איך את יכולה להתעלם ככה ממה שקרה אתמול? כאילו שכלום לא קרה אה?״ שאלתי וכיווצתי עיניים
״מתוקה אין לי זמן לזה..״ אמרה בחדות וירדה למטה
התכופפתי והתחלתי לארוז..

-לאחר שעתיים של אריזות-

״תודה לאל!״ צעקתי וסגרתי את המזוודה האחרונה ,פתאום שני אנשים נכנסו והתחילו לחטט לי בארונות ולפרק אותם
״מי אתם?! ומה אתם עושים..״
״הם מפרקים את הארונות ומעלים אותם למשאית ההובלה, בבית החדש הם יבנו אותם מחדש.״ קטעה אותי אמי
״יופי..״ מלמלתי ויצאתי מהחדר, לא האמנתי שמחר לפנות בוקר אהיה במכונית שתיקח אותי מכל חברותיי..מכל החנויות הפארקים..
״מוזר שהיילי לא התקשרה אליי אפילו פעם אחת..״ מלמלתי והוצאתי את הפלאפון
הייתה לי הודעה מזאק, הוא בדרך כלל לא שם עליי.
בהודעה היה כתוב
׳מקרה חירום! בואי דחוף לבית הספר!׳
מקרה חירום? מזאת אומרת? ומה אני קשורה? תתו לי המון שאלות בראש והמשכתי לבהות במסך הטלפון בדאגה, תפסתי את אמא שלי במסדרון
״אמא, אני צריכה ללכת ל..לבית הספר.״ אמרתי
״למה?״ שאלה בדאגה
״כלום, רק רוצה להיפרד מכולם..״ אמרתי
היא חשבה לכמה שניות ואז הסתכלה עליי
״בסדר, אבל את חוזרת לפני שש.״ אמרה
״תודה.״ אמרתי בחיוך והתארגנתי, יצאתי במהירות החוצה לכיוון בית הספר, היו שם כמה ילדים שהקיפו איזה שניים..
״מה לעזאזל..״ מלמלתי והתקדמתי
״לכי תדעי ימגעילה!״ שמעתי קול מוכר מתוך אמצע המעגל, נדחפתי בין כל הילדים עד שהגעתי לאמצע המעגל , איזה ילדה איימה על היילי עם סכין חדה בזמן שהיילי התיישבה על הרצפה חסרת אונים
״מה.?! מה ניראה לך שאת עושה? למה אתם לא קוראים למנהל?!״ צעקתי בדאגה
זאק היה מאחורי
״זאק למה את לא עושה משהו?!״ צעקתי והסתכלתי על הסכין החדה מתקרבת להיילי
״לא..!!״ צעקתי ורצתי לאמצע המעגל , הרגשתי כאב חד בבטן לכמה שניות והתמוטטתי, לאט לאט הכל נהיה מטושטש, עד למצב שראיתי רק שחור.